מתוך 'תמונת מצב' עם קרן: מטפלת אנרגטית                    

קרן: בחורה מוכשרת, מטפלת בחסד. תשושה לעצמה. מצב רוח ירוד.

אביטל:  "את עומדת למות בעוד שנה"!!! כך בהתרסה אל מול קרן. אז מה באמת את רוצה לחוות שנה זאת? יש לך זמן קצר מאוד.  אין מקום לסיסמאות, להגדרות יפות, והתפלספות רוחנית-יקומית.
תכלס, מה יעשה אותך מאושרת? העולם מונח לפניך, את בתוכו – במרכזו, ומהמרכז שבילים רבים ומגוונים. את רק צריכה להביט...ולבחור. או לא?!
בכל שביל מתנה עבורך. בכל יום הפתעה בחובה. תעזי לקחת???

קרן:       מה? רק לבחור?

אביטל:   כן!

קרן:      איך אדע במה לבחור?

אביטל:  מה באמת מרגש אותך קרן?

קרן:      משפחתי מאוד חשובה לי. ילדי, בעלי וגם החתולה שלי, אך הכי אני מתמלאת מעיסוקי כ-הילרית. למדתי המון בשנים האחרונות. עברתי כ"כ הרבה סדנאות. אני באמת אוהבת את תפקידי ומרגישה שזה יעודי.  אך בכל זאת משהו חסר לי.

אביטל: מה חסר לך קרן?
עיניה דומעות, קולה צרוד קימעא –

קרן:     "אני מטפלת ממש טובה, בנתינה גדולה, והטיפולים שאני עושה מוצלחים מאוד
אך הם כה מעטים ולכן גם התסכולים היומיומיים. אני לא מצליחה ליישם את הפרנסה, בסוף אצטרך לחזור להיות מזכירה כפי שהייתי צעירה.

אביטל: ואם היתה לך פרנסה טובה מעיסוקך בהילינג?...היית מאושרת?

שותקת. מהססת...ולבסוף בקול שקט:

קרן:     האמת שלא..אני מרגישה לבד! אני מובילה בדר"כ אבל אין מי שיוביל אותי.
בטיפולים אני חשה את האנרגיה. לעיתים 'רואה' תמונות או יודעת - אך כמהה יותר ויותר לחיבור ישיר. לראיה רוחית, לאבחון, לטיפול מדייק על מנת לאפשר לעצמי את השלמות שבטיפול עבור המטופל. להגיע לאמת! וכן, למישהו שיבין גם אותי, יכיר, יכוון - גם אני רוצה לאבחן ולתקשר!

אביטל: החסר שאת מגדירה אותו: אבחון ותקשור. היכן יושב?

קרן:    ב נ ש מ ה
אני מודה לכל מה שניתן לי. אך מרגישה שיש פער בין מה שאני יכולה, ורוצה - לבין המציאות. משהו מחכה לי, יחודי למי שאני. לא יודעת איך להגיע אליו.
אני מרגישה בכי נשמתי בקירבי. מעין זעקה לאמת שבי!

אביטל: מתוך היותך הילרית איזו חווית תקשור חווית?!

קרן:     ניסיתי בתהליכי דמיון מודרך להגיע למדריך. ראיתי דמות בהיכל שמסר לי מסר
אך לא באמת הרגשתי שזה חיבור ישיר. אני לא יודעת אם זה תעתוע, דמיון הנובע מהרצון שלי.
והאמת שלעיתים מבולבלת. אני זקוקה לסדר, העמקה בתחום. ובעיקר, לחוויה.
אני אוהבת לחוות, לקרוא ספרי תקשור, הייתי בסדנאות תקשור. התחום מאוד מסקרן אותי. מרגישה בו נפלא אך לעיתים גם קצת חוששת. לא יודעת אם מותר לשאול. כי אומרים שהדרך אמורה להיות של אי ודאות ואינטואיטיבית...וגם אולי אסור לחקור!...

בסיום השיחה, קרן על מיטת הטיפול – כבר חווה.

חווה את הרטטים, את ההדרכה – מאושרת. מאשרת את עצמה. וגם לא מדמיינת, ניתן גם אחרת!

יודעת שזו רק ההתחלה להמשך המסע. מסע נשמתה! לתודעת העל שלה.

כן, קוראים יקרים. פגישה אישית  עם קרן היא יצוגית להתנסויות רבות של מטפלים ומנחים בתחום האנרגטי במגוון השיטות. הכמיהה, התסכול, המטרה – שווים הם לרבים וטובים.

קרן כמובן לא אמורה למות בעוד שנה, אך כמה פעמים אנו מתים כשלא באמת חיים את האמת שלנו, בחיבור לשורש הנשמה בשלמותה? בחיבור לתפקיד ובו זמנית להגשמתו?

בהחלט לא חייבים לעבור חיים שלמים ובדקה ה-90 להצטער ביחד עם הנשמה שפיספסנו את  תסכיתה.

מטרת הנשמה מלכתחילה היה לשזור עצמה בגוף, לקיים הבטחתה ליעודה ותפקידה.

סוד סודה: חותם זהב – D.N.A  אישי-נשמתי לכל אדם – לגילויו, חיזוקו, לכדי הגשמתו המלאה.

כדי באמת לחיות, כדי לחיות באמת, אמת הנשמה!

וכשתמצית חותם זהב שזורה בגופנו-נפשנו-נשמתנו אזי השמחה, שמחת הנשמה מאפשרת לנו להגיע לתוצאה המקווה!

ולמה אנו זקוקים כדי לחבור לזרקור השמחה בעולמנו כמטפלים אנרגטים? מה יצור את השלמות?

לאחר שנים רבות של ליווי תלמידים יקרים, בפתיחת עלי כותרתם לעולם 'שמעבר', להיותם מתקשרים בגוונים שונים, כל אחד ע"פ ערוציו הדומיננטים אשר ניתנים להרחבה ע"י התדרים בזמן העבודה - נוצרה ההכרה שמפעמת בתוכי יותר ויותר, תוך התנסויותי עם תדרי הדרכה, תוך הקשבה לרחשי הלב של רבים וטובים ההולכים בנתיב – בין אם תלמידים או כבר מתקשרים מקצועיים, לצורך המשמעותי ביותר ל'קביים' בדרך... לבהירות בעולם שלעיתים מאוד מבולבל, מעורפל ומתעתע לצורך הכרת החוקים, הכללים ובעיקר:

בתנאים לתקשור, והם המשמעותיים!!!

מסלול חותם זהב מאגד את 4 הנתיבים המתמזגים כאחד ליצירת השלם על מנת להביא אותנו המטפלים האנרגטים לכדי מצוינות מקצועית, ידע+שידרוג הטיפול המתוקשר לקידום ותגמול.

-        גילוי וחיזוק: חותם זהב אישי-נשמתי.

-        התמחות בתחום המטאפיזי על מנת להוביל את המטופלים באחריות, העמקה במקצוע תוך הבנת סוגיות מורכבות בעולם התקשור המאפשרות מניעת הבלבול, תוך הרמוניה עם עולמות עליונים. הבנת 'אל תחקור במופלא' אך 'תדרוש, תשאל, תחקור' .

-        שדרוג התקשור בחיבורים מידיים וישירים בו זמנית עם לימוד התנאים לתקשור, והם המשמעותיים! 

-        ישום סודות הפרנסה המתגמלת את המטפל תוך שילוב השפע הגשמי-רוחי.

אם הרגשת את העולה מתוכך בין השורות, אם גם לך יש רצון להתמחות, לשדרג תקשור, להתפרנס

אשמח לראותך ביום הפתוח.

לפרטים:  קישור ליום הפתוח 
 הרצליה  Mer-Ka-Ba  משכן
052-4893287 09-9566803

עולים על דרך המל"ך           רוח – רווח – רווחה

להתראות,   אביטל

כולם מדברים על האהבה. מדברים על אותו רגש משמח אותו אנו חווים לעיתים קרובות עם אנשים שונים. אנחנו מדברים על דרגות של אהבה. "פעם אהבתי אותו יותר" או "אותה אני הכי אוהבת" או "התאהבתי", "הוא האהוב שלי", ולפתע נגמרת האהבה. מסתיימת. מדוע? מה קרה? ואם היא מסתיימת, האם זוהי אהבה?

"קורס בניסים" מדבר על אהבה באופן שונה. הוא מדבר על מצב תודעה שאינו ניתן לשינוי. מצב של חסד, כוח בריאה אשר נמצא בכל מקום. אנרגיית חיים. האהבה היא האלוהים עצמו. אהבה שאינה משתנית. היא אינה נעלמת ומופיעה. האהבה היא מצב תמידי, תודעתי, אנרגטי, שקיום הכול תלוי בו. ללא אהבה אין חיים. ומלבד אהבה אין דבר.

מדוע חשוב לנו לדעת זאת? מה לנו ולכוח הבריאה הזה? האם יש קשר בינינו? ומה לכול זה ולמערכות היחסים שלנו?

כוח חיים זה קיים בכול ומזין הכול. אהבה היא צורת ביטוי בו נוכל לתקשר זה עם זה ובכך לזכור מי אנחנו ומיהו הזולת. אותו כוח עצום שיחזיר אותנו אל ההוויה שלנו כה נגיש לנו. הוא מזכיר לנו תכופות שאנחנו לא לבד. הוא מזמין אותנו לחוות אותה בכול רגע מרגעי היום. כוח שמעורר אותנו להיזכר מי אנחנו. אהבה שמבקשת מאיתנו להיות אותה. לאהוב. לאהוב ללא פחד. לאהוב בשוויון. לאהוב ללא גבול. לאהוב ללא העדפות. לאהוב גם כשאנחנו נתונים במצב רוח זה או אחר. לאהוב כל הזמן כדרך היחלצות . כדי שכוח זה יהיה נגיש לנו עלינו להפעילו. אהבה היא כוח פעיל. יש להפעילה כדי שהיא תנוע. כדי שנראה את השינוי בעצמנו. כל אדם יכול להיות הגורם המפעיל לאהבה. אין צורך לחכות שמשהו מיוחד יקרה. אין צורך לחכות שמישהו מיוחד יופיע. אין צורך לחכות לזמן מיוחד. הזמן הוא עכשיו. וכל מי שאנו פוגשים הוא האדם הנכון.

"קורס בניסים" אומר שככול שאנו נותנים יותר, אנו מכירים בכך שיש לנו. ואם יש לנו, בוודאי נוכל להמשיך ולתת. נתינה שאינה רק לשם נתינה. זוהי נתינה למען ההכרה בכך שאנחנו אהבה. הידיעה שאין לה לאהבה סוף. נתינתנו את האהבה מתקיימת למען ההתעוררות שלנו אל עצמנו. התעוררות למהות האחת. נתינת אהבה, על מנת שנזכר מי אנחנו ומי הוא זולתנו. ואין עוד הבדלים. נתינת אהבה כדי שנסכים לקבלה לעצמנו. כדי שנסכים להכיר בכך שאנחנו אהבה.

אפרת שר-שלום
ראשת קהילת 'קורס בניסים'

"קורס בניסים" הוא קורס למי שמוכנים לשנות את חייהם ולהיטיב עם עצמם ועם העולם. זהו קורס בשינוי התודעה. מרגע שנוצרת הסכמה השינוי החל. התהליכים מתרחשים בעדינות ובסובלנות, ועם זאת הם עמוקים ביותר ומשפיעים על חיינו. החומר התיאורטי נלמד באופן חוויתי דרך תהליכים ועבודת עומק.

פרטים לגבי קורס בניסים בתל אביב עם אפרת שר שלום
efrat@efratsarshalom.com


מאמר נוסף מאת אפרת שר-שלום

ימים אלו של סופשנה הם ימים שאפשר לנצל להתבוננות.

בחוג המדיטציה הקבוע שלי בתל אביב קיימתי במפגש האחרון פעילות של גילוי האני.

בזוגות כל אחד שואל את השני מי הוא? והשני עונה את כל התשובות שעולות בראשו.

בפעמים הראשונות שהשתתפתי בפעילות כזו הייתי קצת נבוכה. אני זוכרת שכמעט התפוצצתי מצחוק. זו שאלה כל כך עוצמתית וכל כך מעמיקה ויחד עם זאת היא מביכה כי איך יכול להיות שהסתובבתי בעולם כל כך הרבה שנים (הייתי בת כמעט 30) בלי לדעת מי אני?

חשבון הנפש של התקופה הזאת בשנה יכולה להיות מכוונת לשאלה הזאת. מי הוא אותו אני שמתנהג לפעמים לא כל כך כמו שהייתי רוצה? מי הוא אותו אני שלא מאושר?

זו השאלה המרכזית שרציתי לתת עליה תשובה.

איך זה שאני לומדת, אני יושבת למדיטציה, אני באמת רוצה להפחית את הכעס שלי ולהגביר את האהבה והקבלה שלי ואני לא מצליחה. אני שרגילה להצליח בכל משימה ששמתי לעצמי אי פעם. וזה לא שחייתי בסבל נוראי. רק דברים קטנים הציקו לי. החיים סך הכל היו בסדר. היו לי חברים. היתה לי אהבה. היתה לי תעסוקה. אבל לא הייתי מרוצה במאה אחוז. רציתי להחליף עבודה. רציתי יותר חברים.

כשרציתי ללמוד- למדתי. רציתי מקום עבודה מסויים- קיבלתי. כל זה ועודני לא שקטה?

אז מה יביא לי את השקט הזה או את האושר?

כשלמדתי בודהיזם והינדואיזם באוניברסיטה לא הבנתי כלום. אני חושבת שהיה לי הציון הכי נמוך בכיתה. שנים אחר כך הגעתי ללמוד את הבודהיזם מהמקור. לא מהבודהה אבל ממורי זן במרכזי זן בקוריאה ויפן וממורי בודהיזם ממסורות אחרות בתאילנד והודו. פתאום הכל היה לי בהיר. 

הזן מאסטר דה בונג אמר לנו בשעת ההדרכה השבועית לשאול את עצמנו במדיטציה – מי אני?

במהלך 10 השעות היומיות של המדיטציה זה מה שעשיתי.
שאלתי - מי אני?

ועכשיו שאנחנו בימים האלו של תחילת שנה, עוד מעט נכנסים  לימים הנוראים שבין ראש השנה ליום כיפור אני חושבת שזו שאלה מדהימה לעבוד איתה. להתפתח איתה ולהעמיק בה.

כי השאלה הזו יכולה להוביל להחלטה שלכם לדרך החיים שלכם. לבחור איך הייתם רוצים לחיות את החיים שלכם. האם הייתם רוצים לסבול? האם הייתם רוצים ליהנות? איך הייתם רוצים לבלות את שארית ימיכם פה על כדור הארץ?

קורים לנו המון דברים יום יום על כדור הארץ. השאלה היא איך אנחנו רוצים לקבל את מה שקורה לנו ומה לעשות עם זה.

דברים עצובים גורמים לנו פעמים רבות לרצות למות או לרצות להתחלף עם מי שאבד לנו. זה מובן וזה אפילו יכול להיות הגיוני לא לרצות לכאוב כאן אבל את מה שקרה כבר אי אפשר לשנות. הבחירה שלנו היא מתוך השאלה- מי אני? לחיות בדרך כלשהיא.

אחת התחנות בדרך לתשובה לשאלה – מי אני? עוברת דרך מי אני לא. כשיושבים למדיטציה 10 שעות ביום, הגוף דואב וכואב. הגב כבר בקושי מחזיק מעמד. הרגליים כבר מתקשות להתקפל לחצי לוטוס ולפעמים היה לי חשק להישאר במיטה, אם אפשר לקרוא לשמיכה על הריצפה מיטה, ולא ללכת לאולם המדיטציה. אבל אז עלתה השאלה- מי אני? כל עוד אין לי תשובה וכל עוד לא ברור, אני קמתי והלכתי למדיטציה. אני לא הגוף שלי.

בתאילנד לא בדקו הנזירים אם הגעתי למדיטציה או לא. לפעמים ישבתי לבד באולם המדיטציה. יש אולם נפרד לגברים ולנשים. ישבתי לי מול פסל הבודהה. בעצם ישבתי מול עצמי. שאלתי את השאלה- מי אני? ולפעמים היו מחשבות. לפעמים היה שקט. בכל מקרה, היה בי האתגר ובערה בי המוטיבציה למצוא תשובה. להגיע לחופש שבשבילו יצאתי למסע שלי. להגיע לחופש מהסבל. חופש מהחיפוש. חופש.

אז חשבון הנפש הוא זמן נפלא לשאלה. אל תחכו לתשובה. רק תשאלו.

כשאנחנו שואלים אנחנו לפחות לא ידענים ולא צדקנים. וזה משאיר הרבה מרחב לדברים נפלאים לקרות ולהבנות חדשות להיכנס לתוך חיינו.

*

שלכם בחיבוק גדול אל השקט פנימי שלכם,

יהודית,

תלמידת זן, מנחת מדיטציה ומטפלת טרילותרפייה.
מנהלת את מרכז דהרמה - מרכז זן ברמת הגולן.

במנזר לפני שנים רבות היה נזיר שהגיע להארה. כיוון שכל התפקידים במנזר היו מאוישים כבר, הוא החליט לעזוב. בקצה הכפר מצא גברת נחמדה, נישא לה ויחד עבדו במפעל נעליים קטן שהקימו.

יום אחד הלך לעולמו המורה במנזר והנזירים לא ידעו מה לעשות. אחד הנזירים נזכר בנזיר שהגיע לפני שנים להארה והוחלט פה אחד ללכת להביא אותו חזרה למנזר ולהיות להם למורה. משלחת הנזירים הגיעו אל הנזיר בכפר וסיפרו לו את מבוקשם. ענה להם: "אתם לא רואים שאני נשוי? יש לי אישה, מפעל. אני לא חוזר איתכם למנזר" ושלח אותם לדרכם.

הנזירים המאוכזבים הגיעו חזרה לביתם אבל אחרי כמה ימים אחד מהם גמר אומר להחזיר את הנזיר בכוח. באישון לילה חטף אותו מביתו והביא אותו למנזר.

הנזיר הכפרי החל ללמד את הנזירים והסדר חזר על כנו במנזר הותיק.

חודש לאחר מכן לא התאפק אחד הנזירים ושאל את המורה החדש: "תגיד, אתה לא מתגעגע לאישה שלך?"

"אישה, איזו אישה?" ענה המורה.

*

רוחניות זה החיבור לכאן ועכשיו. אמנם הסיפור מראה את הקיצוניות של הכאן ועכשיו אבל המסר ברור.

הלימוד של הזן הוא להיות כאן ועכשיו מסיבה פשוטה- רק כאן ועכשיו אפשר באמת להשפיע. לעשות. לשנות דברים. הזן הוא על עשייה. לא על אמונה או אי אמונה באל. לא על מטרות לעתיד וגם לא על תקיעות בעבר. זה לא אומר שלאנשי הזן אין תכניות זה רק אומר שהם לא תקועים בהן.

אנשי הזן זורמים. החינוך של הזן מוביל אותנו לביטחון עצמי. לעצמאות. אנחנו אוהבים אנשים בטוחים. זה משרה עלינו ביטחון. זה מלמד אותנו לבטוח בעצמנו.

מורי הזן שפגשתי בעולם לא ממש אמרו לנו, התלמידים, מה לעשות, איך לנהוג ובמה להאמין. הם ענו על שאלות. הם סיפרו סיפורי זן. ושיתפו על החיים שלהם ועל התובנות שלהם. ובמפגשים האישיים הם שאלו אותנו שאלות קואן. שאלות הקואן הובילו אותנו לתת תשובות של כאן ועכשיו ממקום של אמצע. לא מהראש ולא מהרגש ובטח לא מחוויות העבר שלנו. התשובות היו צריכות להיות רעננות. מתוך עכשוויות. וחשוב שייאמרו עם ביטחון.

רוחניות כמו שאני רואה אותה מימה שלמדתי בדרך הזן היא כאן ועכשיו. אני לוקחת בחשבון את העבר שלי. זה חלק מימה שעיצב את המסע שלי. יש לי שאיפות, חזון ותכנית איך להתקדם לעברו ואני מקפידה להיות כמה שיותר כאן ועכשיו. ליזום. להגיב מתוך מה שיש עכשיו ולא דיעות קדומות או תקיעות באגו.

שתי רגליים על הקרקע. לדעת מתי לעבוד. מתי לנוח. ולתת שירות לאחרים כל הזמן. זו השורה התחתונה של דרך הזן עבורי.

כדי שיהיה קל להגיע לזה. אני בחרתי בכלי המדיטציה. בתרגול המדיטציה אני מאמנת את המיינד שלי למשמעת לי. המיינד שלי שמעדיף להיות תקוע בעבר ולהצדיק את הטעויות של העבר כדי שלא נקרא להם טעויות. המיינד הזה כדאי שיהיה ממושמע לי וילמד שמותר לטעות ושלהודות על טעות היא עוצמה ולא חולשה. המיינד שנודד לעתיד וחי באשליות. המיינד הזה עדיף שיחזור לכאן ועכשיו ויעשה משהו כדי שהעתיד יהיה מדוייק על פי התכנית שלו. ולכן אני במדיטציה מחזירה את המיינד לכאן ועכשיו. אני קובעת עבור המיינד היכן להיות. ואני מאמנת אותו שכאן ועכשיו זה המקום. גם המחשבות יהיו כאן ועכשיו. אני זו שחושבת וזה קורה עכשיו. אני לא נותנת למיינד לקחת אותי לזמן אחר.

אני כאן. ועכשיו.

*

יהודית גליק - מנחת מדיטציה, מעבירה טיפולי טרילותרפיה ותלמידת זן.
מנהלת את "דהרמה" - מרכז זן והתפתחות התודעה ברמת הגולן.

ביום ראשון ה 14.7.13 תיפתח ההרשמה לקורס "הגשמה ומימוש עצמי"

זהו קורס אינטרנטי המועבר על ידי ניסים אמון.

**עד ל24.7 ימכר הקורס בעלות של 397 ש"ח במקום 697 ש"ח **

 מהרו להרשם וקבלו את הקורס בכמעט חצי מחיר

ניסים אמון הינו ראש מרכז טאוס ביוון לשעבר, נזיר זן, מורה למדיטציה, מפתח שיטת ה טרילותרפיה ומעביר סדנאות וקרסים בישראל ובעולם בנושאים:
אושר פנימי, זן בודהיזם, מימוש והגשמה, הדרך אל האושר, חיים מאוזנים ועוד.


לפניכם מוגשת סדרה של הרצאות קצרות ומדוייקות המוקלטות עם ניסים אמון, ומדריכות צעד צעד, בדרכו המיוחדת של ניסים, את הדרך אל האושר וההגשמה שלנו.


זהו קורס מומלץ ביותר המוגש לציבור כקורס אינטרנטי על מנת להקל עליכם לפגוש את התכנים בזמנכם המדוייק. מתי שתוכלו באמת להתפנות לשם כך ולהביא את תשומת ליבכם למרכז.


זה כבר הצעד הראשון.


מלאו את פרטיכם בקישור המצורף והתחילו את דרככם אל מימוש והגשמה עצמית.


האושר הוא זכות לכולנו.


להרשמה: 
http://www.lifemanagement.co.il/idev/idevaffiliate.php?id=123
 

*

זן | בודהיזם | ספר הטאו | ניסים אמון | הדרך אל האושר | הגשמה ומימוש עצמי | קורס באינטרנט | סוד האושר הפנימי | מדיטציה | טרילותרפיה

למה מדיטציה?

למה לתרגל?

למה לתרגל מדיטציה?

בשביל מה לשבת דקות, שעות, ימים?

שאלה מצויינת.

אני זוכרת סיפור על אחד הנזירים של זן מאסטר סונג סאן סונים שחזר מביקור במנזר אחר וביקש מזן מאסטר סונג סאן סונים כראש המנזר "להשוות תנאים". הוא אמר שהזן מאסטר במנזר האחר הרשה להם לקחת יום חופש כל עשרה ימים. יום שבו לא היו צריכים למדוט אלא רק לעבוד ולשמור על מיינדפולנס- נוכחות בכל עשייה. אבל זן מאסטר סונג סאן סונים ענה בחומרה- "כמו שהשמש זורחת בכל יום, כך עלינו למדוט כל יום. אין ימי מנוחה".

"השמש" נהג לומר "לא שואלת את עצמה בבוקר- הו, האם אזרח היום או לא? היא פשוט זורחת. זה מה שהיא עושה. היא  גם לא קוראת לעצמה שמש. אנחנו אלו שקוראים לה כך. מה היא עושה? היא זורחת..."

הזן בודהיזם הרך יותר שבא לידי ביטוי מבחינתי בטרילותרפיה, (תרפיית שלושת הכישורים הפנימיים שלנו. האני האותנטי, הראש והרגש). אומר שהמדיטציה היא הזמן של האני האותנטי להיות לבד, בלי הראש והרגש. להיות עם הבריאה, האלוהים, האקזיסטנס.

המדיטציה היא חדר הכושר שלנו כי לא מספיק לקרוא ולהשתתף בקורסים והרצאות. זה כמו לצפות שתהיה לנו סיבולת לב ריאה- כלומר: כושר גופני גבוה, מצפייה בתכניות ספורט בטלויזיה. לא מספיק לבנות שריר במאמץ חד פעמי או במחנה אימונים של שבוע, צריך להמשיך ללכת לחדר הכושר כדי לתחזק את הכושר הגופני וכדי להמשיך להתחזק.

למדיטציה כמה רווחים עבורנו.

אחד הוא לקחת לעצמנו פסק זמן כל יום כדי להיות בשקט. בלי דאגות היומיום. בלי סערות רגשיות. בלי לחשוב ולתכנן. רק להיות בשקט ולהטעין את הסוללות של הסבלנות ושל השקט הפנימיים ואפילו לקבל פרספקטיבה אחרת על כל היום.

רווח נוסף הוא בניית המשמעת הפנימית. כולנו מכירים את הראש והרגש שלנו. הראש שלנו חושב ודואג ולפעמים מבקר כי זה התפקיד שלו והרגש שלנו חש וחווה ולפעמים נכנס לדרמות כי זה מה שהוא יודע לעשות. מה שמשפר את איכות חיינו ללא הכר זה המשמעת של הראש והרגש לקול שלנו. למי שאנחנו באופן אותנטי עמוק בפנים. את זה לא כולנו חווינו. אבל כולנו יכולים לחוות. כולנו יכולים להתחיל לבנות את העוצמה הפנימית הזאת ואת המשמעת הפנימית הזאת.

התוצאה של זה תהיה שאנחנו נהיה פחות אימפולסיביים. נהיה פחות דאגניים. פחות חרדתיים. פחות פחדנים. יותר אוהבים. יותר מלאים, יותר בטוחים.

אנו נבחין בזה כשהסביבה הקרובה שלנו יותר תיהנה מהנוכחות שלנו.

תלמיד זן הגיע פעם למורה שלו במנזר: " אני לומד איתך כבר 4 שנים. מגיע יום יום למנזר, מתרגל, לומד, עונה על השאלות שלך. תגיד לי, השתפרתי?" עונה לו המורה: "לך הביתה אל האישה והילדים שלך ותשאל אותם. תשאל אותם אם יותר נחמד להם בחברתך. אם כן, השתפרת. אם לא, חזור לקיר".

כאשר לנו יותר נחמד עם עצמנו, לאחרים יהיה נחמד יותר לידנו. ככה זה עובד. נהיה יותר גמישים, יותר רכים, יותר זורמים ויותר בטוחים. וזהו בעצם רווח נוסף הנגזר מהמשמעת הפנימית.

המשמעת הפנימית שלנו- כשאנחנו יכולים להגיד לראש שלנו מה לחשוב ומתי. והכי חשוב- מתי לעצור לרגע.

המשמעת הפנימית שלנו- כשאנחנו יכולים להגיד לרגש שלנו שהכל בסדר ומותר ליהנות ונותנים לעצמנו את החופש הזה לחבק ולרקוד.

המשמעת הפנימית הזו חשובה כי כשאנחנו על ההגה של המכונית שלנו אז המכונית תגיע לאן שאנחנו רוצים. כשאנחנו שמים את הראש שלנו על ההגה או את הרגש שלנו על ההגה סביר שנגיע לאן שהם יודעים. להם יש גבולות של הגיון ושל אמונה. לנו אין גבולות. אנחנו יכולים הרבה יותר מימה שאנחנו חושבים או מאמינים. וזו לא רק קלישאה.

אבל אני לא כאן לשכנע לכיוון הזה אלא רק להסביר את יתרונות המדיטציה לחיי היומיום. 

רוגע, שקט, ביטחון. 

אלו שלושה רווחים מרכזיים שמביאים לתוך חיינו הצלחה גדולה יותר, נינוחות גדולה יותר. שמחה גדולה יותר ועושר.

כשהייתי ילדה למדתי לדבר אספרנטו. 

משמעות המילה אספרנטו היא תקווה (באספרנטו כמובן). היא הומצאה מתוך חזון לאחד את האנושות תחת קורת הגג של שפה אחת שתחבר בין כולם ותגשר על הפערים.

הסיבה שהתמדתי בלימודי האספרנטו, אם להיות כנה, היא שהילד שאהבתי גם למד אספרנטו וזו הייתה הזדמנות לחזור איתו באופן קבוע הביתה באוטובוס בימי שישי. וכאן כמובן כמוס סיפור עצוב ויפה, מריר ומתוק.

מעבר לסיפור של כיתה ו', התקווה לאחדות כנראה הייתה חרוטה בי יותר עמוק ממה שחשבתי. התפילה הטמונה בלב להבנה עמוקה הדדית בין בני אדם, גלגלה אותי הלאה למקומות שונים – בין השאר לעבודה האוניברסלית של ספר הידע שזו תכליתו, ולבסוף אל המקום הטבעי עבורי של המוזיקה והצליל.

זוכרים את מגדל בבל ? פעם באמת הייתה שפה אחת...  וככל שאני שומעת ומבינה, השפה הזו שמאחדת את כולנו היא שפה של רטט שהיא אהבה והיא גם צליל.  השפה הזו משותפת לדולפינים ולאוטיסטים, לכוכבי לכת ולכוכבות נולדות, לך ולי ולחיות הבית.

צליל הוא שפת האם שלנו. כשהתעברנו והתחלנו להתקיים ברחם השידור הראשון שקיבלנו מהעולם החיצון היה צלילים ועוד לפניהם – הקול של אמא שלנו, הנשימה שלה, החיים הפועמים בה, הלמות לבה.

ולפני כן? צליל הוא גם שפת האם של הנשמה. אני נזכרת לפעמים במוזיקה של הכוכבים. שם יש מוזיקה שעוטפת את הכל ורוטטת בכל. המוזיקה הזו היא צבעונית ומרקדת, יש בה שמחה וחיות אינסופיות. גם הרגשות האנושיים שלנו מורכבים מאותה מוזיקליות, ולכן שירים כל-כך מרגשים ופורטים עלינו.

אז הקול שלנו הוא הכלי שקיבלנו כדי לדבר את שפת האם של הנשמה. הוא ערוץ ישיר לתוך גופנו, לתוך הזיכרונות והיופי שממתינים בתוכנו שנקשיב. הוא נתיב המחבר לב אל לב ומאפשר ביטוי ושחרור של רגש. יש כמובן דרך ללכת לתוך המקום הזה של ביטוי חופשי – אבל היא קצרה ונעימה מכפי שנדמה.

באופן אישי אני עדה באופן יומיומי למתרחש כשמדברים בשפה הזו: אני גם מדברת בה עם הבת ועם האהוב שלי כשאנחנו לא מבינים זה את זה . וגם חולקת אותה עם אנשים ששרים. ואני רואה - כשאנחנו שרים יחד, אנחנו חווים ממש בגוף את האחדות - את השפה המשותפת שלנו. אנחנו נזכרים בחוסר הנפרדות, באהבה החיה בינינו, בזה שלכל אחד יש מקום ייחודי באחדות הזו.
אנחנו מתעוררים.

ככל שהזמן עובר, הולכת ומתעצמת בי הקריאה לשדר את השפה הזו של אחדות בדרך הצלילים – דרך מוזיקה; ולחלוק אותה בדרך של מעגלים הולכים ומתרחבים של אנשים שרים – בין אם שרים יחד שירים, ובין אם השירה היא של קולות חופשיים המאלתרים ומשחקים יחד כמו לפני שנולדנו, במרחב החופשי של הוויה אוהבת.

לנוח בזרועות הדרקון - מאמר מאת קרן ברס

אתמול קמתי עם כאב גרון. כאב דוקר שכיווץ בכוח את הלוע בכל בליעה, ואיתו חולשה בגוף. אין סיכוי שאני הולכת להיות חולה! יש לי שבוע עמוס בטיפולים. מיד התחלתי לחפש פתרון.

שלב א' - כל התרופות הטבעיות המצוינות נשלפו מהארון: שתיתי תה לימון עם ג'ינג'ר. כוס מים עם כפית חומץ תפוחים. לקחתי ויטמין סי. מצצתי סוכריה הודית חריפה ומגעילה שצפריר הביא לי. גרגרתי מים חמים עם מי מלח. התחושה באמת השתנתה: תוך שעה היתה לי בחילה איומה - וגם כאב גרון. 
שלב ב' - שלב החפירות: התחלתי לשאול את עצמי - מה לא ביטאתי? מה לא הוצאתי? למה כואב לי הגרון? ובאמת, תוך כמה דקות היה לי גם כאב ראש.
שלב ג' - אורות גבוהים: עשיתי הילינג עם נשימות עמוקות, הענקתי לגרון אור, אהבה וריפוי, אינסוף מלאכים הופרעו משנת היופי שלהם והקיפו את הגרון שלי. בסוף המדיטציה פתחתי את העיניים, כאב הגרון התחזק ואני בלעתי רוק בעצבים שקטים.

מה עכשיו? שאלתי את עצמי ונשכבתי בעייפות במיטה.
פשוט תנוחי, ענה לי הגוף. כמה את נלחמת ונאבקת במציאות. תרפי.
ילדה עקשנית ושתלטנית התמרדה בתוכי: אבל אני לא רוצה להרפות! זה לא נעים לי!

מה הבעיה בזה שלא נעים? שאל הגוף.  לא יודעת.

רגע, נזכרתי, את יודעת גם פשוט להכיל את המציאות. את ה-לא נעים. את יודעת איך עושים את זה. עצרתי והקשבתי לתחושה של הלא נעים. הרגשתי בגרון ובחזה שלי מן תנועה לא נעימה, מתפתלת, כמו דרקון פנימי, רוחש, דוקר, מחליש, מערפל. והרגשתי גם את הדחף הילדי העיקש הזה, להמנע ממנו. לעשות כל מה שאפשר כדי להפסיק להרגיש אותו ואת כאב הגרון שהביא איתו.
איך מנצחים את הדרקון? שאלה הילדה הקטנה שבי, עקשנית כמו תמיד. אולי יש עוד איזו תרופה ששכחנו? 

פתאום הרגשתי כל כך בבירור את הסבל שהדחף הזה גורם לי. היהירות הזאת שלי מול המציאות, הרצון העיקש לנצח את החיים ולשלוט באירועים שלהם. נזכרתי בבהירות עד כמה הנסיונות הנואשים להימנע מתחושות של אי נוחות וקושי בחיים, וההיאחזות בתחושות נעימות, גורמים סבל ופיצול.
נראה לי שאין סיכוי לנצח דרקון, עניתי לה. נראה לי שאנחנו לא בכיוון. אני עייפה, בואי פשוט ננוח איתו, אמרתי לה. די לשלוט בכל. מספיק להתאמץ. בואי נרפה. אולי אני פשוט צריכה להיות חולה, אחרי הכל. הדרקון רחש בתוכי. לקחתי כמה נשימות עמוקות וממש הרפיתי אליו.
ואז, נרדמתי בזרועות הדרקון שלי.
וזאת היתה שינה עמוקה ומתוקה.

כשהתעוררתי, הגרון כמעט ולא כאב.
בהמשך היום המשכתי לנוח, מהרהרת בדרקון. מדמיינת את זרם החיים המשתנה והמורכב כמו דרקון עצום שנמצא בתנועה מתמדת, לא צפויה, מתפתלת, ואותנו על גבו, מאויימים ממנו ומנסים להיאבק ולשלוט בו בכל דרך אפשרית. נזכרתי במערכת היחסים שהיתה לי עם הדרקון בתקופות בחיי בהן האתגרים היו גדולים הרבה יותר מכאב גרון. חשבתי על איך שתינוקות יודעים באופן טבעי לנוע בלי פחד עם הדרקון של תנועת החיים. חשבתי על השלב בילדותינו המוקדמת, בו המציאות הזו התחילה להשתנות: הרגעים המבהילים בהם חווינו משהו קשה להכלה, ויצרנו הגנות כדי להימנע מכאב, פחד או תסכול. רגעים מכוננים בהם התנתקנו, ויתרנו על נוכחות מלאה ופיתחנו באופן לא מודע את הנסיונות שלנו לשלוט בדרקון.

חשבתי גם על ריברסינג: המסע מלא הגלים והעוצמה של הנשימות, הזכיר לי פתאום את אטריו שדוהר על פאלקור (מהספר והסרט הנפלא של ילדותי, "הסיפור שאינו נגמר"): כמו הזמנה לצאת למסע על גב הדרקון, להרפות ולתת לעצמי לנוע בגמישות עם כל מה שקורה. כל נוקשות והתנגדות, יוצרים סבל ולא מאפשרים למסע לקרות במלואו. כל הסכמה למה שקורה, מאפשרת הכלה של החוויה ובעקבותיה שחרור עמוק, בכל הרבדים, כך שהמסע הופך להרפתקאה מלאת חיים. הרגשתי איך הנשימה היא הכלי שמסייע לי לעשות את זה, לנוח על גבו של הדרקון הדוהר.

שוב ושוב אני חוזרת לאותו שיעור, עד שאפנים אותו לגמרי: לא משנה איזה תירוץ (מוצדק ככל שיראה) הראש שלי מצמיד לזה, כשאני מתווכחת עם המציאות, אני תמיד מפסידה. ההתנגדות, השליטה, ה"ברקס" הפנימי שמנתק אותנו מהחוויה, לא מאפשר לה לקרות ומשאיר אותנו במעגל שלא נסגר- הנשימה נעצרת, הבכי נשאר כמועקה, הצחוק נבלם בסרעפת, כאב הגרון הופך לכאב ראש. הרצון להמנע מקושי ומחוויות לא נעימות, משאיר בתוכינו חסימות ומעגלים לא פתורים. מחלות שלא מתרפאות. דפוסים שלא מתנקים. אני לא יכולה לשחרר משהו שאני לא מוכנה להכיל.  במקום הרפתקאה על גבו של הדרקון, אנחנו נשארים בלופ של מאבק, מועקה, מתח, עייפות, ונשימה שטוחה. 

רק כשאני מסכימה לחוות ולהכיל את החיים, במלאותם, על התנועה העוצמתית שלהם, עם היופי וגם עם הקושי שהם מביאים, מעגלי חיים יכולים להתרחש ולהסגר. בכי יכול להשתחרר, אתגר יכול להחוות ולהתפנות מתוכי, צחוק יכול לעלות, כאב גרון יכול לקרות ולהרפא. הנשימה חוזרת להיות עמוקה, והדרקון של המציאות חוזר להיות חבר שלי שמלמד אותי על עצמי, ומחזיר אותי להיות חיה, נושמת, נוכחת וצומחת דרך כל מה שאני עוברת.

מזמינה אתכם להרהר במערכת היחסים שלכם עם דרקון החיים. לבדוק איפה ובמה אתם מנסים לשלוט לשווא, ונשארים מתוסכלים ועייפים - אלה בדיוק המקומות בהם יתאפשרו השינוי והתנועה החיובית רק אם ניתן לדרקון להוביל. זו הבחירה שלנו ורק אנחנו יכולים לעשות אותה. וכן, גם מול כל טיעוני השכל המשכנעים, ודווקא כשזה לא נעים או לא פשוט - קחו נשימה עמוקה, הרפו מהמאמץ ומהויכוח עם החיים. ממש עכשיו, ברגע זה. רק כך יפסק בזבוז הכוחות של ההתנגדות, תפתח חוויה אחרת של המציאות, ומשהו חדש באמת יוכל לקרות.

תודה לכאב הגרון, תודה על ההקשבה שלכם, ואני ממשיכה ללמוד את אומנות המנוחה בזרועות הדרקון. 

*
קרן ברס:
תרפיסטית מנוסה לריברסינג ונשימה טראנס-אנרגטית (Osho Diamond Breath, Rebirthing , לימודים ברידמן ישראל ומיאסטו, איטליה). מזה עשור מלווה תהליכי מודעות והתפתחות בטיפולים פרטיים  ובסדנאות קבוצתיות.
קרן מלמדת נשימה כדרך לטרנספורמציה, לריפוי ולהתפתחות רוחנית. בדרך ישירה ואוהבת היא מנחה אנשים במסעם לגילוי מחודש של נשימה פתוחה, חיים אוהבים ושקט פנימי.

לפני שאתחיל להסביר אבקש ממך לעשות תרגיל קצרצר. עצרי את הקריאה לדקה ושימ/י לב – מה עובר לך בראש? אילו רגשות ממלאים אותך כרגע? איזה תחושות גופניות קיימות בגוף? עכשיו, אחרי שעשית זאת שאלי את עצמך – האם המחשבות שעוברות לי בראש הן מיטיבות? האם אני חווה רגשות נעימים? האם הגוף שלי נמצא במקום הנכון ובתנוחה הנכונה עבורו?

אנו חיים את חיינו בין שלל המטלות והעיסוקים שלנו, טרודים במחשבות ודאגות ותכנונים או משחזרים ונזכרים. הראש שלנו נמצא חלק גדול מהזמן במקום אחר – ולאו דווקא במקום הכי טוב. קשיבות היא היכולת להפנות את הקשב שלנו למה שמתרחש ברגע הזה כפי שהוא – לראות את זרם התחושות הרגשות ודפוסי המחשבה שלנו כמו שהם, לזהות אותם ודרך ההיכרות הישירה והאינטימית הזו - לייצר איתם יחסים חדשים.

קשיבות, או mindfulness באנגלית, היא שיטה ששורשיה נטועים עמוק בעבר. כבר לפני 2500 שנה הציע הבודהא שיטה פשוטה לשחרור מסבל – הוא הנחה את תלמידיו לבסס קשב לגוף, להרגשות, לתודעה ולתכני תודעה. התרגול הבודהיסטי הבסיסי הזה – הפנית הקשב לחוויות הפנימיות כפי שהן ללא שיפוט, התפשט ברחבי אסיה כולה והפך למגוון גדול של מדיטציות בודהיסטיות. 

כאשר הגיעו תלמידים מערביים אל המזרח והחלו לתרגל את שיטות המדיטציה הבודהיסטית הן מצאו בהן מענה ודרך לריפוי והתעוררה בהם התשוקה להביא את הידע העתיק הזה אל תוך החברות בהן גדלו. מורים כמו ג'ון קבט זין, ג'ק קורפילד וג'וזף גולדסטיין החלו לחזור מתרגול ממושך ולשלב את ההבנה והתרגול הבודהיסטי בעולם הטיפול המערבי.

מתוך המפגש הזה צמח תחום טיפולי שלם וענף שנקרא קשיבות (mindfulness). לפתע החלו ללמד טכניקות של תשומת לב לנשימה ומדיטציה של קשב פתוח לאנשים שמתמודדים עם דיכאון, חרדה, סטרס, כאב כרוני, התמכרויות וכל סוג אחר של בעיה רפואית או פסיכולוגית שקיימת. חוקרים ואנשי אקדמיה החלו לגלות עניין בשיטה ומאות מחקרים יצאו לדרך – בנסיון לבדוק ולהעריך כיצד תרגול של קשיבות עובד. 

התוצאות לא אחרו להגיע, נמצא שתרגול זה מסייע בהפחתת מתח ומניעת מחלות הקשורות למתח, שהוא מסייע במניעת דיכאון, משפר את תפקוד המערכת החיסונית, מסייע להפחית חרדה ואף משנה את מבנה ותפקוד המוח.

וכל זה קורה בזכות משהו כל כך פשוט כמו הפנית הקשב לרגע הנוכחי? 
אכן. כי למרות הפשטות הרבה, זהו תרגול קשה מאוד לביצוע. כל חיינו התאמנו שוב ושוב בהסחת הדעת – לימדו אותנו לחשוב ולתכנן ולדמיין ולהיזכר, אבל מעולם לא ביקשו מאיתנו לבלות זמן שקט עם עצמינו, עם תחשותינו, עם הנשימה שלנו ועם רגשותינו. כאשר אנו מתחילים את האימון הזה אנו מגלים שבאופן טבעי הדפוסים המזיקים והמכאיבים שבהם אנו לכודים – שיפוט עצמי, דאגנות, שעמום, כעס וכדומה – עולים ומתעוררים גם כשאנו פשוט יושבים בשקט. 
הבנה זו מאפשרת לנו ראשית כל לזהות מהם הדפוסים הגורמים לנו לסבל ואז להכיר באופן בלתי אמצעי את דרך הפעולה שלהם ולהתחיל לפתח ארגז כלים בהתמודדות איתם. אנו מתחילים להבחין בין רגשות ומחשבות מיטיבים ובלתי מיטבים והלב שלנו, ללא מאמץ, מתחיל לבחור יותר ויותר במה שמיטיב עבורו.

כיום גם המחקר המתקדם ביותר יודע שהמוח שלנו אינו משהו קבוע, אלא רשת שלומדת ומשתנה ככל שאנו מאמנים אותה. אם אנו מתאמנים בהסחת דעת, בכעס, באשמה או בפחד דפוסים אלה יהפכו ליותר ויותר אוטומטיים. בעזרת הקשיבות אנו יכולים לעצור את הטייס האוטומטי ולהתחיל להתאמן בדפוסים חדשים ומיטיבים יותר עבורינו וכך אנו משנים את החוויה שלנו וגם את המוח שלנו.

זה לא רחוק – זה כאן ועכשיו. גם חמש דקות של תרגול ביום יכולות ליצור שינוי אמיתי. כמו שאומרת מורת הדהרמה האמריקאית פמה צ'ודרון: „הרגע הזה הוא המורה הטוב ביותר, ולמזלינו הוא נמצא איתנו בכל מקום".

גליה תנאי – מורה לקשיבות ולויפסנא ובעלת תואר שני (ועוד רגע דוקטורט) בפסיכולוגיה קלינית. משלבת מזרח ומערב באופן המעמיק ביותר כדי למצוא את הדרך המיטיבה ביותר לשחרור מסבל. 

גליה מנחה סדנאות קשיבות בתל אביב אשר מתאימות לכל מי שמעוניין לתרגל את השיטה ולמצוא חופש ושמחה רבים יותר בחייו. הסדנא הקרובה תיפתח במאי.

לפרטים במייל galia.tanay@gmail.com

כוחו המרפא של הקשב - סדנת קשיבות (mindfulness) בת שמונה פגישות בתל אביב

סדנת קשיבות (mindfulness) טיפולית נוספת בהנחייתי תיפתח בתחילת מאי - הסדנא מתאימה לכל מי שמחפש את המסגרת שתאפשר לו לתרגל קשיבות ולטפל בקשיים והאתגרים בחייו.

טיפול מבוסס קשיבות משלב טכניקות מהתרגול הבודהיסטי וידע פסיכולוגי עכשווי בכדי לאפשר לאדם להכיר באופן ישיר את הדפוסים הגורמים לו לסבל נפשי ולמצוא את הדרך המיטיבה ביותר לשנות אותם. 
בטיפול מבוסס קשב אנו לא רק מדברים על העבר או מתכננים את העתיד, אלא לומדים להיות נוכחים יותר בהווה, לתרגל טכניקות ישומיות של זיהוי ונוכחות ולחיות את חיינו באופן מלא וחופשי יותר. 

בסדנא יילמדו המשתתפים לתרגל קשיבות ולמצוא את האופן לעשות שימוש בטכניקות האלה בכדי להפחית מתח, חרדה, כאב פיזי, דיכאון וכדומה. הסדנא מתאימה למי שמתמודד עם מתח, לחץ או מצוקה נפשית ומעוניין להכיר את שיטת הקשיבות ולתרגל אותה.

הסדנא תתקיים בקליניקה בלב תל אביב ותכלול שמונה מפגשים קבוצתיים בני שעתיים. הסדנא כוללת חומרים רבים לתרגול בבית.

כמה מילים על עצמי - לאחר תרגול מעמיק של מדיטציה בודהיסטית במשך מספר שנים במזרח, עשיתי תואר שני ודוקטורט בפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת חיפה. בעבודת הדוקטורט חקרתי את השפעותיה של שיטת הקשיבות על מגוון משתנים נפשיים. בחמשת השנים האחרונות אני מלמדת קשיבות במסגרות שונות ומטפלת באופן פרטני.

מספר המקומות בסדנא מוגבל ביותר - במידה ואתם מעוניינים בפרטים נוספים אנא פנו אלי בהקדם למייל:galia.tanay@gmail.com  

*
כתבה של גליה תנאי על כוחו המרפא של הקשב