מגילת העצמאות של מורה ליוגה הקטע הבא נכתב על מנת להפיג מעט את ההילה הנינוחה\טבעית שיש למקצוע שלנו וכן גם על מנת לקטר על התפיסה הרווחת שיוגה וכסף כמו שמן ומים הם... לא מתערבבים... מילים מילים ואת משמעותן... זוכרים איך שכשהיינו ילדים היינו שומעים את המבוגרים מדברים בניהם ואנו הקטנים היינו מנסים נואשות להבין את פשר המילים המסובכות? כשכבר התחלנו לקלוט משהו אז הם עברו לאנגלית... בהיותי ילדה קטנה היו כמה מילים שכאלו אשר נזרקו לחלל ונותרו להן במשך שנים רבות עטופות ניחוח מסתורי ואסור... מילים כמו רווקה, גרושה, לסבית או הומו הוסיפו לחיינו כילדים עניין רב, ניחושים, תהיות וסקרנות אינסופית. שלא לדבר על קללות מעניינות ששמעתי בשכונה וחזרתי איתן הביתה... דוגמא למילה אשר זמן רב החשבתי אותה למילת גנאי היתה "לבורנטית". לאמא שלי היתה חברה בשם שושי ותמיד שלא בנוכחותה אמא שלי קראה לה "שושי הלבורנטית" אני לתומי חשבתי שזו עוד קללה רק בשפה גבוהה ותמיד הרגשתי לא נעים ליד הבן של שושי אשר למד איתי בכיתה, בכל זאת הוא בן של לבורנטית... שנים עד שהבנתי לבד כי לבורנטית זו ההיא שעובדת במעבדה של הבית ספר. נו, ההיא עם החלוק הלבן... מילה נוספת אשר קיבלה דווקא הילה חיובית ונצרבה בתודעת הילדה שלי כמשהו נוצץ, אחר ונחשק היא "עצמאי". נולדתי למעמד פועלים אמתי, עם אבא שיוצא למפעל הפלסטיק ב 6:00 בבוקר, עובד ברעש אטומי, נושם אסבסט, רוכן על שולחן העבודה וכעבור 20 שנים נזרק משם עם בעיות גב, שמיעה ומה לא... (אמא שלי היתה אחות, גם עבודה פיזית קשה ולא מוערכת). המילה עצמאי היתה אצלנו בבית קשורה קשר הדוק עם כסף, יוקרה, מעמד גבוה וחופשות בחו"ל. לעצמאי יש תמיד מזומנים בארנק, הוא היה "חי כמו מלך" כי אין לו משכנתא (עוד מילה תמוהה) הרי שאת הבית הוא קנה במזומן... כילדה לא הבנתי לעומק מה זה אומר ה"עצמאי" הזה. רק לקראת גיל חמש עשרה הבנתי כי יש שכירים כמו הוריי ויש עצמאים. יש כאלו שעובדים במפעל ויש כאלו שהמפעל שלהם. אני זוכרת בבהירות את הפעם הראשונה והיחידה שכף רגלי דרכה בביתו של "בעל הבית" של אבא שלי. לראשונה הבנתי בכל הרבדים של הווייתי מה זה כסף. אני זוכרת היטב את הרעד והצמרמרים בגוף כשפתחתי את שער הברזל של הבית הפרטי, צעדתי על האריחים הגדולים מוקפת צמחייה עשירה ורחש של פכפוך מים (על זה אני לא חותמת... אולי זו תוספת שלי רק כי זה ממש מתאים פה...) עד שהגעתי לדלת עץ ע נ ק י ת. למה הגעתי לשם אני לא ממש זוכרת, אבל את המפגש הראשון עם סממני הכסף אני זוכרת היטב... להיות בעלת הבית. עשרים שנים עברו מאז והנה אני עצמאית. "המפעל" הוא שלי. אני מגיעה ל"מפעל" שלי פעמיים בשבוע לימים מרוכזים ואינטנסיביים. המוצר שאני מייצרת הוא יוגה והלקוחות שלי הם אנשים שמחפשים להתגמש או להתחזק אבל לא רק: הרבה באים פשוט לנשום, להתרווח, לכבות את הנייד, לכבות את המינד. אני מוצאת כי מספיק ללקוחות שלי רק להגיע לחלל שיצרתי, לפרוש מזרון, להוריד את הגוף לרצפה וכבר השרירים נרפים, התודעה נרגעת והגוף נושם במקצב אחר. ב"מפעל" שלי עובדים 18 מורים שאני מוקירה ואוהבת. אני מנסה לתת להם תנאים טובים יותר מאלו שהיו לאבא שלי... במקום אסבסט הם נושמים קטורת. במקום לרכון על שולחן העבודה הם רוכנים ל"כלב מביט מטה" ובמקום רעש מכונות יש להם מוסיקה הודית... אז אני עצמאית כבר שניים עשר שנים ובכל זאת:החופשות שלי הן לא חופשות מפנקות בחו"ל אלא כאלו בארץ עם שילוב של עבודה. הבית במושב צנוע וקטן, אין אריחים משיש ואין פכפוך של מים... יש הרבה חובזות וטרמפולינה. אוכלים וקופצים. עיקר העיסוק במקצוע הזה התעסקות זה אנשים, רגשות, מצבים, בריאות, שמחה, אושר, שביעות רצון ועוד כשאלו דורשת תשובת לב תמידית, נוכחות והקשבה. לא תמיד אני מצליחה בזה. מודה ומתוודה. ישנם גם מצבים של אי נעימויות הנוצרים כאשר משהו במשחק נפרם: ישנה ציפייה סמויה אך נוהמת מתחת לפני השטח מורה ליוגה תמיד במוד הנכון, המרגיע, המלטף והמכיל. שהטונים יישארו שקטים, שהאורות יישארו עמומים ושהמרחב כולו יהיה ההיפך המוחלט של החוץ הסואן והרועש. נדיר שהסט יהיה מבולגן, רועש ומלחיץ. אנחנו, המורים ליוגה, אכן מספקים את הסחורה ומהווים מפלט/מקלט מהיומיומיות הנושכת. אבל זה קורה לנו הרבה: הבועה מתפוצצת כשמגיעים לדבר על חומר. חומר אשר יעזור לשני הצדדים לקיים את המציאות העוטפת הזו. אני לעולם (אבל לעולם!) לא אשכח את התלמיד אשר התבקש להסדיר חוב ואמר לי בזו הלשון ועם זה הטון: "אם את מתייחסת אליי כמו עסק גם אני אתייחס אלייך כמו עסק" מוזר, האם הוא חשב לו לתומו שאני מפעילה מוסד צדקה במרכז תל אביב? אכן זה כואב לקום מתנוחת גופה ולדבר על כסף... עזרו למורה ליוגה למצוא מה חסר בתמונה?
אבל שוב זה קורה: מגיע תלמיד חדש לשיעור, מציג עצמו, מספר קצת על עצמו ויוגה, איפה כואב, מתי תרגל לאחרונה, אצל מי... ואז בשיעור אנו נותנים לו מעט יותר תשומת לב, בכל זאת תלמיד חדש... מתקנים, שואלים, מניחים יד, מביטים יותר, מנסים לזהות הבעות פנים: העווית הזו זה חיוך או סבל? בתום השיעור הוא מתעורר לו בנחת מתנוחת הגופה, מבטו מעורפל וגופו נינוח ורפוי. הוא מארגן יפה את הציוד במקום, מספר לנו כמה נהדר היה ויאללה ביי. זוכרים את "הציור השבועי לילד"? עזרו למורה החביב למצוא את הפרט החסר בתמונה האידילית הזו... אהההה כן.... כסף. הרי לא יעלה על הדעת כי אותו בחור יושב במסעדה, אוכל, מסיים, מחמיא או שלא מחמיא לשף על התבשיל הטעים, מחייך למלצרית והולך לו לדרכו. אז אני שואלת על מה ולמה זכינו אנו, מורים ליוגה, ואולי לא רק אנחנו, ליחס המיוחד הזה. ואיך זה שעדיין ישנם אנשים אשר חושבים שאנו המורים למדנו שנים כה רבות כדי להעביר לעולם את הידע, הזמן, תשומת הלב ולו רק כדי לזכות בכמה נקודות זכות בגלגול הזה או בשיטת כרטיסי האשראי: לצבור את הנקודות ולממש אותן בגלגול הבא... ישנה איזו תפיסה כי האנרגיה של שיעור יוגה היא "נקייה" "טהורה" ואולי אף "גבוהה" בעוד שכסף מרגיש לנו "חומרי", "ארצי" ואולי אף "מלוכלך"??... בכוונה הכל במרכאות משום שאלו רק תפיסות שלנו את האובייקטים הללו: יוגה מול כסף. משהו מהתפיסה הזו גם קצת דבק בי. האי נעימות הזו לשבת במשרד ולסגור קופה (לספור שטרות...) ואז פתאום תלמיד נכנס... תחושת אי נוחות עם הסיטואציה וכן גם יש משהו מטעה בתמונה הזו. היא כל כך שונה ממראה המורה המודט (עושה מדיטציה) כך שהיא תיצרב לנו בתודעה יותר מעשרות שעות של ויפאסנה שאותו מורה ישב ושתק אותן. האמת, לא הייתי רוצה לספור כסף, מעדיפה לספור נשימות, אבל החיים נושפים חזק יותר על העורף העדין שלא היה רגיל אז למדתי זאת על בשרי, צריך לדעת לספור גם וגם... שו שפע?!שנים אני מזמינה שפע לחיי. ממש כך, במילה הניו אייג'ית הזו: ש פ ע. והשפע בא. בגדול. שפע בריאות. שפע אהבה. שפע עניין בעבודה. שפע תלמידים ושפע של איכות חיים. רק מה התפספס? שכסף צריך להזמין במשלוח מיוחד, כסף לא אוהב שקוראים לו "שפע" או "אור ואהבה"... כסף רוצה שיכנו אותו בשמו. בסדר, גם "פרנסה" תספק אותו. אז הוספתי לתפילת הבוקר/ערב שלי גם את המילה האסורה והמפורשת. כ ס ף. רוצים לדעת אם זה עובד? תלוי אם זה חודש של מע"מ... עוד מילה של גדולים שבלית ברירה כל מי שעצמאי צריך להתחשב בה כל חודש שני... וברצינות: לקח לי שנים להגיע לתובנה העצובה שבמקצוע הזה אין לי ממש פתח להסבה מקצועית, כי אני לא יכולה לדמיין את עצמי עושה משהו שהוא לא הייעוד שלי, וגם אין כל הלימה בין כמות השפע שיש לכמות הפרנסה. שניהם מתנהלים בערוצים נפרדים ולכן צריך לפעול ממש בעולם החומרי על מנת למזג את שני השבילים הללו. שהשפע יבוא גם בצורה של פרנסה. * תמר עדי - מנהלת צ'אנדרה יוגה מרכז יוגה בתל אביב.
מה בין מורים רוחניים כדוגמת הדלאי למה למורים ליוגה בעולם המערבי של היום?
מאת - רחל וילוז'ני הדלאי למה הינו מן המורים הרוחניים המובילים אשר פועלים על פי המסורת הקדומה של קשר הטומן בחובו הזדמנות לשינוי מהותי באורח החיים ובתפיסת העצמי של התלמיד. כשאני מתבוננת במורה בעל שאר רוח כזה המעניק השראה למיליוני מאמינים מתעוררת בי השאלה למה סוג כזה של מורה הוא כל כך נדיר בימינו? ומה היא הירושה שלנו ממורשת העבר של היחסים בין מורה לתלמיד או במילים אחרות מה התפקיד שלנו כמורים ליוגה בעולם המודרני? בכדי לענות על כך עלינו להתבונן במקורות, במסורת הקדומה שבה נלמדה דרך היוגה. במקורות הקדומים של היוגה בהודו הוראת היוגה נעשתה באופן אישי בין מורה - הגורו והתלמיד. התלמיד יצא מביתו, עזב את מחויבויותיו ואת הביטחון של ביתו ויצא לנדודים. הוא פרש מחייו המוכרים והבטוחים המסמלים במסורת את המאיה, את האשליה ונדד אל היער, המסמל את הלא נודע, בכדי למצוא את דרכו הרוחנית, את הראייה האמיתית של טבעה של התודעה. הגורו היה איש קדוש, נאור, בעל המעמד הגבוה ביותר בחברה. מורים רוחניים רבים, כדוגמת הבודהה קיבלו אף מעמד של אלים במסורות מסוימות ומעמד של פילוסופים במסורות אחרות. כך או כך ההתייחסות במסורות מזרחיות אלו אל המורים הרוחניים שמה אותם בראש הפירמידה החברתית. בשל היותם מנהיגים רוחניים, אורח חייהם והאירועים המשמעותיים בחייהם, כגון חגיגות יום הולדת, בוודאי יום פטירתם אם אינם בין החיים, הם מעין ציוני דרך אשר מאפשרים לתלמידיהם להביע את אמונם. לגורו היה תפקיד מרכזי בטרנספורמציה פסיכו פיזית של תפיסת המציאות אותה חווה התלמיד. לגורו היה את הכוח ליצור שינוי, לאפשר ראייה אמיתית של טבע המציאות, להניע לפעולה נכונה ומיטיבה וכדומה. המורה פועל בדרך של מגע, מילה, דוגמא אישית, סיפורים, משלים, חידות או דרך הצבת יעדים ומשימות, בהתאם לאופיו של המורה ולסגנון ההוראה שלו בהתאם כמובן לצרכיו של התלמיד. התלמיד, בכדי לקבל את חסותו של הגורו, נדרש לנאמנות, ויתור והתמסרות, נדרש ללמוד לחיות תחת כללי מוסר קפדניים, להיטהר ולהסתגף ולרוקן את עצמו מדעות קדומות, מהרגלים ומתפיסות קודמות. התלמיד חי בצילו של הגורו, למשך תקופות ארוכות בהם ספג מרוחו ומהשראתו עד שהיה מוכן לשינוי. טוטאליות כזו המתארת את מערכת היחסים של מורה ותלמיד במסורות הקדומות איננה קיימת עוד היום בעולם המערבי. אם הוראת יוגה נתפסת במסורות אלו כדרך לשינוי במובן העמוק והטוטאלי ביותר, כיום יש זילות רבה של התרגול היוגי והוא נתפס על פי רוב כדרך לחיטוב הגוף ובמקרה הטוב כדרך להירגע. על אף כי מתרגלים רבים מעידים כי המשיכה שלהם לתרגול מקורה בתחושה פנימית שיש כאן אפשרות לחוויה מסוג אחר, אולי אף אופציה לשינוי ולהתפתחות, מידת הטוטליות וההתמסרות שונה. מיחס אישי ואינטימי של מורה ומתלמיד רוב השיעורים היום הינם קבוצתיים. המורה נתפס כאיש מקצוע בעל התמחות בתחום הגוף נפש במקרה הטוב ולא כקדוש או כאישיות רוחנית. רוב המורים הם בעלי משפחות אשר מעבר לתפקיד המרכזי של הוראה בחייהם מוטלות עליהם גם החובות הכרוכות בגידול משפחה. לעומת המסירות של התלמיד ונכונותו לשלם מחיר רגשי משמעותי עבור הזכות ללמוד מהמורה במסורות הקדומות. מסירות אשר היא תנאי הכרחי ללמידה ומהווה חלק חשוב מתהליך ההכשרה. היום הבר פתוח, המחיר הוא כלכלי בלבד, והשוק מוצף באפשרויות. עובדות אלו יוצרות סוג אחר של מחויבות לתהליך הלימוד. מידת המחויבות של התלמיד לתהליך הלמידה היא על פי רוב, תרגול שבועי של שעה וחצי ובמקרה הטוב תרגול יומי על בסיס קבוע אשר אינו עולה על שעות תרגול מועטות. במקרים רבים התרגול נדחק לשעות הערב בסיום יום עבודה מתיש ומידת הפניות הרגשית והאנרגיה הפיסית היא מוגבלת. הקצב המהיר והעמוס של החיים במערב משפיע אף הוא על מערכת היחסים בין המורה לתלמיד. קצב אשר מכתיב את שעות התרגול, לא תמיד בקשר עם השעון הביולוגי של הטבע. קצב אשר מעלה את רמת הגירוי החושית ומטפח עודף תנועתיות ואינטנסיביות רגשית ופיסית ומייצר תחושת אי שקט. בכדי לאפשר התבוננות והעמקה פנימה בתהליך הלמידה עומד בפנינו, המורים, קודם כל האתגר להוריד את הקצב, להרגיע, להשקיט את נפשם הגועשת של תלמידינו ולפנות אותה ללמידה. מאפיין נוסף של חיינו המערביים, שברצוני להצביע עליו או כנגדו, היא התפיסה השטחית של התרגול או במילים אחרות העדפה של הרושם החיצוני, הצורה, על פני תוכן ומשמעות. קוד הלבוש הנכון, טון הדיבור, וצורת ההגשה הם בעלי משמעות אולם רק אם יש מאחוריהם תוכן אמיתי, כנה ישיר ופתוח. הנטייה להתפלפל או גרוע מכך לומר דברים מעורפלים, אשר ניתנים לפרשנויות שונות, בצירוף של מוסיקה הודית ובגדים לבנים אינה תורמת לשינוי ולהתפתחות. הוראת הצורה החיצונית של התנוחה ולא המתודיקה, המהות והאנרגיה שהיא משדרת, מובילות לחוויה רדודה ושטחית אשר מהווה סכנה אמיתית לאופן שבו תיתפס היוגה בקהל תלמידינו. בעולם המערבי טמונות, אפוא, מלכודות רבות להתפתחות וצמיחה, המגוון הרב של סגנונות התרגול יוצר סופרמרקט ענק של אפשרויות אשר עשויות ליצור בלבול ותחרות. הסכנה המרכזית שאני רואה בכך היא הצורך של מורים לחזר אחר תלמידים ולא להיפך כפי שנהוג במסורות הקדומות. הפוזיציה הזו של המורה עשויה להיות מכשלה רצינית בקשר שבין המורה לתלמיד. מורים המעוניינים למצוא חן בכדי לרכוש להם תלמידים, עשויים להתפתות לרכך מסרים, לשנות את אופן ההגשה של חומר ההוראה כך שיערב יותר לחיך ובמקרים רבים אף לפעול מתוך הצורך לרצות, במקום להיות נאמנים לעצמם, לסגנון ההוראה ולתכנים שהם מלמדים. כמשתמע מכל הנאמר עד כה, מעמדו ותפקידו של המורה בעולם המערבי שונה בשל האופי והקצב השונה של אורח החיים המודרני, מידת המחויבות היא אחרת, ואפילו החוזה שונה בין המורה לתלמיד. אולם למרות השוני המהותי, אני חושבת כי ניתנת לנו כמורים באופן צנוע, ההזדמנות להשתמש בכלים שברשותנו על מנת לאפשר שינוי או להצביע על הפוטנציאל לשינוי המצוי בתרגול היוגי. לזרוע זרעים של אור אשר ינבטו בזמן ובמקום הנכון. הידע וניסיון החיים שלנו, הכשרות נוספות שרכשנו בדרך, רגעים מכוננים, מקורות השראה, טכניקות ומתודיקה, דוגמא אישית, יכולתנו שלנו להתבונן פנימה, להתחבר למרכז הפנימי בעצמנו וללמד דרכו, העוצמה הרגשית האנרגטית שאנו משדרים, יכולתנו להיות, לראות, לקבל, לסלוח, כל אלו הם הכלים בהם אנו מצוידים ודרכם אנו יכולים להשפיע. האתגר העומד בפנינו כמורים, המעוניינים ליצור שינוי משמעותי בעולם אשר מעמדנו בו הוא לא ברור, החוזה שלנו מול התלמידים הוא מעורפל ומידת המחויבות שלהם לתהליך אינה חד משמעית, הוא רב. אולם אולי דווקא בנסיבות מורכבות אלו טמון גם כוחנו לשנות ולהשפיע. אין ספק כי הצמא לשינוי והרצון הכן של אנשים להביא משמעות לחייהם, הנובע מאורח חיים זה, פותח עבורנו את הדלת ומאפשר הזדמנות להביא שינוי ומשמעות לחייהם. התפקיד שלנו כמורים בעולם כאוטי זה, היא להוריד את הקצב, לאפשר השקטה והתבוננות, ללמד לראות את העושר של התנועה המובחנת, העדינה והמודעת על פני התנועה האוטומטית, הגסה והגלובלית. תפקידנו לשנות את הצרכים, הטעם והקצב של המתרגלים וללמד אותם להקשיב ולראות את טבעם האמיתי. ללמד אותם להיות נאמנים לעצמם, לקולם הפנימי. ללמד אותם לעבוד ולא להתפנק, ללמד אותם להרפות ולשחרר ובו זמנית גם ללמד להחזיק ולשלוט וכל זאת באופן ובמידה המתאימה. המשימה שלנו היא לעמת אותם מול עצמם, להסכים לפעמים לאכזב אותם בכדי לפתוח עבורם דלת לראייה נכונה. להודות בטעות, לשים גבולות, למקד, לאסוף ולארגן אותם כשהם הולכים לאיבוד ובעיקר לסלוח, להניח את האגו בצד ולפעול מתוך אהבה. לסיום אני רוצה להדגיש כי אני מאמינה כי על אף מקומו הכמעט אלוהי של הגורו במסורות היוגה הקלאסיות, הרחוק כל כך מהתפיסה שלנו ומהמעמד שלנו כמורים ליוגה בעולם המודרני. על אף המורכבות במעמדנו כמורים רוחניים היום, גם לנו כאנשים מהשורה אשר מעמידים עצמנו כמורים, יש מאגרי ידע וחוכמה אותם אנו יכולים להעניק הלאה וכי אם נעשה זאת מתוך חיבור פנימה באופן כן, ישיר וחומל נוכל לאפשר שינוי. אל תהססו ללמד את אשר אתם יודעים, למדו רק את מה שאתם יודעים, למדו מהאיכות של הלב, למדו בכנות, בבהירות ובחמלה. אמן * רחל וילוז'ני - מלמדת בצוות מורים ליוגה בצ'אנדרה יוגה - מרכז יוגה בתל אביב. עוד על רוחניות + מורים רוחניים באתר כוכב האהבה.
שעורי יוגה בפרדס חנה עם יסמין פרבראני מזמינה אתכם לקחת פסק זמן מהשגרה, בואו לפרגן לעצמכם שעה וחצי של חיבור לגוף בקבוצה קטנה, בביתי בפרדס חנה . על השיעוריםהשיעורים נשענים על עקרונות הויג'נאנה. הם מורכבים מלימוד של תנוחות, רצפים תנועתיים, זמן לנשימה ממוקדת וישיבה שקטה. נלמד יציבה נכונה, נתמודד ונטפל בכאב אם ישנו. דרך השתרשות, מיקוד והכוונה נתחבר, נזרום ונפעיל את הגוף בדרך היוגה. נלמד להרפות, להירגע ולנוח, נחזק את הגוף וניתן לו לחוות תנועה. השיעורים מתאימים למתחילים וממשיכים. וכמה מילים על עצמישמי יסמין פרבר. את דרכי אל תרבות התנועה והגוף התחלתי בלימודי מחול. למדתי במסלול להכשרת רקדנים בקיבוץ געתון ובאקדמיה למחול מודרני של לונדון. עד לפני שנתיים רקדתי באופן מקצועי בלהקות ובפרויקטים שונים בארץ ובעולם. במקביל לקריירת המחול, העשרתי את עצמי בשעורים ובסדנאות והתאהבתי ביוגה. למדתי תקשורת מקדמת ועבודה דרך אמנות עם אנשים בעלי צרכים מיוחדים, למדתי ולומדת תחומים הקשורים לרפואה אלטרנטיבית, מתרגלת מדיטציות מסוגים שונים ונמצאת במסע חיפוש של הקשר גוף-נפש. לאורך השנים למדתי ותרגלתי שיטות יוגה מגוונות עם מורים שונים ולפני כשנה מיסדתי את לימודיי באופן רשמי בקורס המורים ליוגה של אורית סן-גופטה במכון וינגייט. אני מאמינה שהיוגה היא כלי חזק להתחבר לגוף ולהכיר את עצמנו, בית להתפתחות בכל הרמות, דרך מצוינת להפעיל את הגוף, לשמור על בריאות, הנאה ושמחה. השעורים יתקיימו :בימי ראשון: 17:30-19:00 שעור ממשיכים 19:15-20:45 שעור מתחילים בימי חמישי: 09:00-10:30 שעור מתחילים עלות השעורים:40 שקלים לשיעור בודד 35 שקלים לסדרה *שיעור ניסיון חינם *ניתן גם לתאם שעורים פרטיים לפרטים ויצירת קשר:יסמין-0525015411 yasmina8d@yahoo.com
כיצד מתבטאת היוגה בראי ארבעת האלמנטים?
מאמר מאת בל בלזה ליטמן
“From this Self, verily, Ether arose, from Ether Air, from Air Fire, from Fire Water, from Water the Earth, from the Earth Herbs, from Herbs Food, from Food the Person.”
Taittiriya Upanisad Chapter II section I היוגה- האחדות של התודעה, הינה תרגול יומיומי החובק את כל תחומי החיים. היוגה אינה סוג של תרגול גופני אשר מתחיל ונגמר על המזרון בסטודיו. עבור רבים מאיתנו, העיסוק ביוגה, הינו דרך חיים, מעין השפע של החוכמה האונברסלית,והאור שאנו מעבירים דרך היוגה לתלמידנו, מכרינו והסובבים אותנו. המסורת הודאנטית (האופנישדית) אשר מהווה מפתח לראיית האחדות שבכל, מתחילה את סיפור הבריאה דוקא בעצמי. בניגוד לסיפורי בריאה אחרים, כולל הסיפור היהודי-נוצרי שכולנו גדלנו עליו, מהווה ה"אטמן", העצמי, הניצוץ, הנשמה, התודעה הפרטית, את מקור הבריאה של כל החומרי, שהוא בסופו של תהליך ההכרה זהה ל"ברהמן" התודעה הכללית. אותה תודעה שמכונה בתרבויות אחרות "הרוח הגדולה", היקום, "אלוה" או החכמה אוניברסלית. זו שעומדת בבסיס כל רוחניות מסורתית ועכשוית. הפסוק האופנישדי מגולל לפנינו את הסיפור של בריאת החומר: מהעצמי הלא חומרי (מהניצוץ האלוהי) האטמן, נוצר האתר, החלל הלא חומרי. ממנו נוצר יסוד האויר ואיתו הנשימה. מאותה הנשימה נוצר יסוד האש, שהרי הנשימה מבצעת טרנספורמציה בחומר, אותה טרנספורמיה של האנרגיה היא האש הבוערת בתוכנו. מהאש הבוערת נוצרים המיים המגיעים מהאדים של תהליך הטרנספורמציה ומתחילים את זרימתם ביקום, המיים מאפשרים את השינוי, ההתחדשות, את הריכוך של תהליך הטרנספורמציה, את ההמשכיות של ההויה. מתוך יסוד המיים נוצר אלמנט האדמה, החומר נטו, אם כל החי והצומח ה ma-teria - אימא אדמה. האדמה הפורייה מניבה את הצמחים והמזונות ומהם נוצר האדם. תודעתו של האדם מאפשרת את סגירת המעגל של היוגה- אחדות התודעה. ההכרה שהתודעה הפרטית, העצמי, האטמן - היא היא הברהמן, התודעה האוניברסלית. "כמו בעליונים כך בתחתונים". בתרגול הסדהנה היומית שלנו, לומדים אנו היוגים מחדש את האמת הזאת שנשכחה בתרבות המערבית, את הפלא הזה של הקיום, ההויה, את המהות ה"על טבעית" שלנו, את האחדות שבתודעה, את היות הכל אחד, הווה ביחסי גומלין מתמידים. סיפור בריאה זה של הטאיטיריה אופנישד, מזכיר לנו שוב שהאחדות היוגית אינה דבר מה מטאפיסי רחוק ובלתי מושג, נתון רק למוארים אחדים, אלא מתגלם לחלוטין בחומר דרכו אנו מתרגלים סדהנה מידי יום. הרבה פעמים הקשר שבין התרגול על המזרון, הנשימה והדהיינה ( מדיטציה) לבין החיים עצמם, העולם החומרי הסובב אותנו ויחסנו עם הסביבה - אינו בהיר אצל המתרגלים. למרות שבדרך מסתורית תרגול היוגה כשלעצמו משפר לאין שעור את היכולת שלנו להתמודד עם החיים, חשוב לקחת צעד נוסף ולעגן אותו בחומר עצמו. כיצד נשים לב אל היסודות המרכיבים את הבריאה בתרגול שלנו? נתחיל כמתואר באופנישד ב יסוד האוויר. יסוד האויר אינו מסמל את הנשימה מבחינה מושגית - הוא הינו הנשימה. בתרגול היוגה אנו תמיד אומרים שהנשימה היא זו שמובילה את התרגול. ללא נשימה נכונה אין תרגול יוגה, ללא נשימה מודעת הופכת היוגה לתרגול גופני עקר, הנשימה נמצאית בבסיסו של כל תרגול. הפראנה, נשמת אפינו, היא התכונה המחייה את המאטריה, הכוח של החיים. יסוד האש שנוצר מכוח החיים של הנשימה הוא היסוד העוסק בשינוי, היסוד שמתמיר חומר לאנרגיה ותומך באנרגיה ליצור חומר. זוהי אש העיכול הבוערת בתוכנו, ההתמרה של מולקולות החמצן בפחמן דו חמצני, והזרמת מטבעות אנרגטיים אחרים המאפשרים את הקשת הרחבה של הפעילות שהגוף שלנו צריך לבצע. שוב, זוהי אינה אש מטאפורית אלא האש עצמה שאנו חשים בחום גופינו. בתרגול המאומץ אנו חשים את חום גופנו- הטרנספורמציה קורית לה, השרירים מתחזקים ומתארכים. ביטוי נוסף ליסוד האש היא ה"סמנה ואיו" אש העיכול שאנו מפעילים בתרגול כמו קפלהבטי וקרייה העוזרים לנו להטמיר את המטענים הרגשיים מאזור מקלעת השמש, המרכז הסולארי של האש בגופנו. חום האש שאנו חשים במאמץ מביא איתו את המיים.
באופן מוחשי אנו מתמלאים עגלי זיעה, האדים של החום באים לקרר אותנו, להזרים את התהליכים, לתמוך בהמשכיות התהליך. הטרנספורמציה של החומר והאנרגיה, אינה השלב הסופי בתהליך למרות שבראיה המערבית היא הזוהרת והמעניינת ביותר. לא כך הדבר הוא ביוגה. לאחר שעשינו את השינוי, הטרנספורמציה העמוקה, לאחר שפתחנו את הכרתנו אל הרובד האנרגטי העדין, אל המישורים הבלתי נראים של התודעה - עלינו להמשיך את התהליך ולהזרימו אל חיי היומיום שלנו, אל מעבר לזמן המזרון שלנו. עלינו להיות מודעים לכך שהשינוי הוא מתמיד. לא היאחז בטרנספורמציות עצמן, ואף לא בתובנות (שלעיתים מרחיקות לכת) המגיעות אלינו בעקבות תרגול הסדהנה. בתור יוגים עלינו להפוך כל אבן, לזרום ולהזרים את התהליכים. אלמנט המיים נוכח בגופנו כל הזמן, הוא מהווה כ70% מאיתנו. כיוגים עלינו לתרגל את הזרימה של המיים בגופנו, ברגשותינו במעשינו...אין פה דבר מה אקטיבי, להיפך, המים זורמים חופשי זהו טבעם ועלינו רק לא לחסום להם את הזרימה, לא לעצור את התהליך הטבעי הזה - לאפשר ליוגה לזרום דרכנו, לשחרר את הרצון. מתוך זרימת המיים החיים נוצר יסוד האדמה, הכלי המכיל את שאר האלמנטים. זו נקודה מעניינת מאוד ולעיתים מנוגדת לתפיסתנו את העולם. במסורת האופנישדית, החומר נוצר אחרון מתהליכים מטאפיסיים ואנרגטיים. שאלה מעניינת לשאול כאן היא כיצד באמת בתפיסתנו המערבית הגענו לכך שאנו רואים את החומר כה ראשוני? שהרי אפילו סיפור בריאת העולם היהודי מתחיל מאיזשהו עצמי אלוהי, תוהו ובוהו (אויר ואש) שרק לאחר מכן נוצר האור, ואז קורית ההפרדה בין השמיים לארץ, בין מים למיים. כיצד נשבינו באשליית החומר, כיצד זה שאנו מזהים אותו ראשון וראשוני כל כך? אחד האתגרים של היוגה הוא לשרש את התפיסה הזאת של בערות עליה גדלנו, שהרי גם מבחנה פיסיקלית, כל אטום ומולקולה חומרית מכילים את כל היסודות גם יחד.. החומר אינו המוחלט אלא הוא האלמנט המכיל את שאר היסודות בתוך צורה. התהליך של היוגה, אחדות התודעה מדגיש לנו בתוך הסוטרות שעלינו לותר על ההיאחזות והקשרות לצורה. עלינו לפתח את הכלי שידע להבחין באופן בהיר את הפורושה מהפרקריטית. עלינו להניח את הידיעה המסמאת של מגבלת החומר, לראות בבהירות כיצר האדמה שבתוכנו מכילה את שאר היסודות ומאפשרת את התהליכם העמוקים שכל אחד מהם מביא. בתרגול היוגה עצמו, אלמנט האדמה מתקשר הרבה פעמים להשתרשות. ההשתרשות שבתרגול אינה תרגול פיסי בלבד של הקשר עם האדמה שאנו יוצרים עם איברנו בלימוד היוגה, אלה היא היא ההעמקה של הקשר שלנו אל האימא הקמהית שלנו. הפעולה של ההשתרשות היא ממשות של עץ השולח ופורס את שורשיו עמוק אל תוך האדמה ומאפשר משם את הפעימה של המיים וההזנה. ללא שורשים נאותים לא יוכל העץ לצמוח ולהניב את הפירות, לא יוכל להזרים את המיים אל ענפיו, לא תוכל עלוותו לסייע בתהליך יצירת החמצן לו זקוקים החיים בתהליך הנשימה. היוגי משולה לעץ שכזה, עליו ללמוד את העומק של תהליך ההשתרשות בכדי להזין את עצמו, כדי לצמוח מעלה, להניס את פרחיו ופירותיו ולהעשיר את העולם בחמצן לנשימה, כוח החיים, הפראנה. והנה שוב נסגר לו מעגל. בעוסקינו באלמנטים המרכיבים את הקיום, התחלנו מיסוד האוויר וגוללנו את התהליך עד שחזרנו אליו דרך כל האלמנטים. אין דבר המנותק, הקיים בפני עצמו, הכל קשור פועם וחי בתוכנו אנו. עלינו להיות מודעים לכך, לא לאפשר לאשליית הנפרדות למשול בנו. דברים אלו פשוטים מאוד. הם קיימים בנו ללא כל מאמץ, ללא כל ערוב של רצון או שיקול דעת. בתור יוגים, עלינו לפתח את הזכרון של האלמנטים הפועמים בתוכינו. אין מדובר בזכרון דוגמת זה שאנו משננים למבחן, אלא לזכרון העמוק של תודעתנו, לזכרון התאי והמולקולרי שלנו. מתוך מדיטציה, התבוננות בתרגול עצמו, בנשימה, באש העיכול, בזרימה שבין התנוחות, בהשתרשות. לגלות יותר מיום ליום, את אי נפרדותם ומכאן להפתח את הכוונון העדין של המציאות האחת- הכל קשור-הכל הוא אחד! שוב, זהו אינו סלוגן ניו אייג'י חסר שחר, אין המילים נחוצות כאן אנו חשים זאת במימינו, בגופינו רוחינו ונשמתינו... אני רוצה לסכם את הנאמר כאן בהמלצה חמה לחוויה עוצמתית המחזקת את הקשרים הברורים אותם העליתי במאמר. ב 8-9 ליוני יתקיים סמינר יוגה בטבע בשם "אנאהטה - התוף הנצחי" ביער קסום ליד בנימינה.
(לפרטים: 054-4419699)
זהו מפגש העשרה מיוחד, בחווה יפיפיה ביער אלונה, בו יתקיימו ארבע סדנאות עומק עם מורים נבחרים מהאסכולות השונות. כל מורה ייצג יסוד אחד והכל יתנקז לחויית אחדות במעגל שירה מקודשת וטקס סווטלודג'.
אני ממליצה לכל היוגים לצאת מהבית, מהסטודיו-ים, אל הטבע, אל המיים האוויר והאדמה. להדליק את האש ולהתבונן כיצד היא מתמירה כל מה שנכנס בתוכה. ואם אתם חשים מוכנים אני מזמינה אותכם להשתתף בטקס הסווטלודג', בקתת הזעה שבטית לפי המסורת העתיקה של הרפואה האינדיאנית המשלב בפשטות את כל ארבעת האלמנטים. טקס עוצמתי משנה תודעה זה תומך בקריסטליזציה של הזכרון התאי שלנו, אל הנוכחות של היסודות בתוכנו, אל הרשת האינסופית של הקשרים שבקיום. טקס הסווטלודג' הוא עבודה רוחנית עמוקה של רפואה פנימית, טיהור, הודיה וגדילה ביוגה של הלב הבהקטי. כפי שומרים האנידיאנים אהומיקאקואויאסין-לכל קשרינו, הכל קשור, כולנו אחד!!! לסיכום תרגום חופשי של שיר מתוך הסווטלודג'
"The matter is the noblest divine experience
Water, fire, air, earth
Each cell of my body has universal memory
Water, fire, air, earth
Everybody has the program of being immortal
Water, fire, air, earth
My destiny is the stars the moon and the sun" להרשמה לסמינר : 054-4419699
ב8-9 ביוני, ב"מעגל אבנים" - חווה אקולוגית יפהפיה הממוקמת בסמוך למושב עמיקם, תתקיים סדנת יוגה ייחודית בראי ארבעת האלמנטים. זוהי סדנא ראשונית ומיוחדת המיועדת למורים המוכשרים ביוגה או לתלמידים מתקדמים. בסדנא נעבור סשנים של יוגה על ידי מורים בכירים בתחום. כל מורה יעביר שיעור מיוחד המבוסס על האלמנט הנבחר מארבעת האלמנטים שנעבוד איתם בסמינר - אדמה, אש, אויר ומים. יוגה בטבע היא הדרך להטמעי את התרגול עמוק בגופנו ובתודעתנו. החיבור הישיר אל היער והטבע יחד עם עבודת גוף נשימה תנועה של היוגה מאפשרים פתיחת שערים אל מימדי עומק בעבודתנו.
כסאות מדיטציה - כסא מדיטציה - כסא יוגהלרכישת כסא מדיטציה / כיסאות מדיטציה - premestrela@gmail.com 054-4419699 "כסאות הודייה" - כסא מדיטציה עם משענת גבכסא המדיטציה המסורתי שכולנו מכירים מהאשרמים השונים מותאם בדיוק לצרכיו של המודט המערבי. מנח ישיבה מרופד ונח עם משענת גב תומכת מרופדת גם כן. כסא מדיטציה זה מגיע בצבעים: כחול נייבי, בורדו ובז' מחיר כסא מדיטציה מבית "הודייה" : 220 ש"חשימו לב: איסוף הכסא מתאפשר בת"א בלבד "הרמוני ארט" - כסאות מדיטציה מתקפלים ללא משענת גב - כרגע אין במלאי
מבית היוצר של הרמוני ארט מגיע אלינו כיסא המדיטציה שמופיע בתמונה למטה. זהו כיסא מיוחד, המגיע בעיצובים אישיים. הכיסא נעשה כולו בעבודת יד, מחומרים טבעיים וידידותיים לסביבה. מחיר כסא מדיטציה הרמוני ארט : 200 ש"חהכיסא מתקפל לגודל של מחשב נייד קטן מה שעושה אותו נייד וזמין לטיולים, נסיעות, מעגלי שירה, כנסים, סדנאות (למשל איזו סדנת יוגה בטבע :) וכל מקום שתחפצו לשבת בגב זקוף. למה גב זקוף? הכיסא ללא מעשנת. הוא מיוצר עם שיפוע קל התומך בישיבה זקופה ללא מאמץ על השרירים הזוקפים והתומכים מה שמאפשר ישיבה יציבה, בריאה וממושכת. הכסא יכול לשמש גם בתור כסא יוגה (שרפרף יוגה) למתרגלי יוגה שונים. הצורך לעצור רגע בתוך כל המהומה והזרם הלא פוסק של ההתרחשויות. לעצור פשוט להיות. כאן ועכשיו. מדיטצייה. פעולה זו, שלכאורה אמורה היתה להיות כה פשוטה, מלווה בקשיים כה רבים בעולם המערבי. יותר מ80 אחוז מדווחים על כאבי גב שמלווים את חייהם. כסאות מדיטציה על כל סוגיהם הם פיתרון והקלה. באמצעותם ניתן לשבת זקוף - מעבר אויר ישר - מעבר צאקרות נקי - ראש נקי - מדיטציה נפתחת. למעוניינים ניתן להזמין כסא באמצעות פניה ב מיילכתבו שם, מספר טלפון ואת המילים "כסא מדיטציה" או באמצות הטלפון 054-4419699 לכתבות על מדיטציה, מדיטציות, מדיטציות אקטיביות ומודעות לחץ כאן.
|
RSS Feed
