קורס אנטומיה יישומית ייפתח ב-9/6. סדנת בוקר תתקיים ב-19/5 וב-26/5.



בתוך האנטומיה חבויה חכמה שהתפתחה לאורך מליוני שנים. אחד הדברים המדהימים בגופינו הוא היכולת להתאים את עצמו לכל מצב ולהסתגל לתנאים חדשים.
האנטומיה מכילה הן את ההתפתחות שלנו במשך מליוני שנים, והן את ההתפתחות בטווח החיים שלנו. 
העצמות נמצאות בתהליך תמידי של בניה והריסה בהתאם ללחצים המופעלים עליהן, השרירים מתחזקים ומתנוונים בהתאם לתנועתיות שלנו במשך היום.
למעשה, כל מה שאנו עוברים בחיינו מקבל ביטוי באנטומיה של גופנו. מדובר לא רק בהרגלים התנועתיים שלנו שנטבעים באנטומיה, אלא גם ברגשות. מצב רוחני, שלכאורה הוא חסר צורה וחומר, כמו לחץ ומתח נפשי מקבל ביטוי קונקרטי של צוואר תפוס, כתפיים תפוסות וכיוצא באלה.

האנטומיה היא כלי מפתח כה חזק, היא אינה רק המפה של גופנו, היא גם הוראות הפעלה.
חוקרי דינוזארים יודעים להגיד כיצד נראה דינוזאור, איך התנועע, מה היו הרגלי האכילה שלו ועוד - רק על פי מבנה עצומותיו. 
בקורס אנטומיה יישומית אנו חוקרים את הגוף. צוללים לתוך הלימוד  של האנטומיה, לומדים את המבנה והצורה של המפה, כדי ללמוד ולהבין את הוראות ההפעלה - איך נכון לעבוד עם הגוף.
לימוד מעמיק, מקיף וחוייתי זה משלב את חכמתם וגילויהם העדכניים של גדולי האנטומיסטים בימינו, וזוהי רק ההתחלה.
להבדיל מחוקרי הדינוזאורים שנאלצים להסתפק במאובנים, אנא חוקרים גוף חי, ויש לנו הזכות והחובה להתייחס לכך.

בחלק המעשי של הקורס אנחנו לומדים ומתרגלים את השימוש בידע שלנו, על מנת להתחבר, לחוש ולהבין את הגוף החי שלנו ו/או של אחרים. 
האנטומיה היא השפה המשותפת שלנו עם הגוף ודרכה אפשר לתקשר איתו.
דרכה ניתן לזהות דפוסים ביציבה ובתנועה מהשנים שחלפו ולדעת מה מצב הגוף כרגע.

המציאות שלנו מורכבת משני דברים: חלקיק וגל, חומר ואנרגיה, יין ויאנג.
כאשר האנרגיה נדחסת, היא הופכת לחומר, לאנטומיה. דרך האנטומיה ניתן להתחבר לאנרגיה.


למידע מלא על הקורס: אנטומיה יישומית

על אייל ,יוצר ומפתח הקורס
-מייסד את המכון המשלב תנועה , רוח וחוקי הנדסה
 קי דאנס פרופשנאל
 -הוגה ומפתח שיטת  ® Key Dance
- מומחה ליציבה,תנועה נכונה ושימוש נכון בגוף במינימום מאמץ
- בוגר האקדמיה למוסיקה ולמחול
 (תואר ראשון ותעודת ההוראה מטעם משרד החינוך)
- מורה מוסמך בשיטת פלדנקרייז
- מטפל מוסמך בשיטת Connective Therapy
- אומן אומניות לחימה והתורה התנועתית שלהן
- בשנים האחרונות מתמקד באייקידו וטאי צ'י
- למודי הנדסה ופיזיקה להבנת המכאניקה בגוף ובחומר
- חקר האנטומיה התנועה והיציבה כאמצעי לשימוש נכון
ואפקטיבי של הגוף

מאת - רחל וילוז'ני

הדלאי למה הינו מן המורים הרוחניים המובילים אשר פועלים על פי המסורת הקדומה של קשר הטומן בחובו הזדמנות לשינוי מהותי באורח החיים ובתפיסת העצמי של התלמיד.  כשאני מתבוננת במורה בעל שאר רוח כזה  המעניק השראה למיליוני מאמינים מתעוררת בי השאלה למה סוג כזה של מורה הוא כל כך נדיר בימינו? ומה היא הירושה שלנו ממורשת העבר של היחסים בין מורה לתלמיד או במילים אחרות מה התפקיד שלנו כמורים ליוגה בעולם המודרני?

בכדי לענות על כך עלינו להתבונן במקורות, במסורת הקדומה שבה נלמדה דרך היוגה. במקורות הקדומים של היוגה בהודו הוראת היוגה נעשתה באופן אישי בין מורה - הגורו והתלמיד. התלמיד יצא מביתו, עזב את מחויבויותיו ואת הביטחון של ביתו ויצא לנדודים. הוא פרש מחייו המוכרים והבטוחים המסמלים במסורת את המאיה, את האשליה ונדד אל היער, המסמל את הלא נודע, בכדי למצוא את דרכו הרוחנית, את הראייה האמיתית של טבעה של התודעה. 

הגורו היה איש קדוש, נאור, בעל המעמד הגבוה ביותר בחברה. מורים רוחניים רבים, כדוגמת הבודהה קיבלו אף מעמד של אלים במסורות מסוימות ומעמד של פילוסופים במסורות אחרות. כך או כך ההתייחסות במסורות מזרחיות אלו אל המורים הרוחניים שמה אותם בראש הפירמידה החברתית. בשל היותם מנהיגים רוחניים, אורח חייהם והאירועים המשמעותיים בחייהם, כגון חגיגות יום הולדת, בוודאי יום פטירתם אם אינם בין החיים, הם מעין ציוני דרך אשר מאפשרים לתלמידיהם להביע את אמונם.   

לגורו היה תפקיד מרכזי בטרנספורמציה פסיכו פיזית של תפיסת המציאות אותה חווה התלמיד. לגורו היה את הכוח ליצור שינוי, לאפשר ראייה אמיתית של טבע המציאות, להניע לפעולה נכונה ומיטיבה וכדומה. המורה פועל בדרך של מגע, מילה, דוגמא אישית, סיפורים, משלים, חידות או דרך הצבת יעדים ומשימות, בהתאם לאופיו של המורה ולסגנון ההוראה שלו בהתאם כמובן לצרכיו של התלמיד.

התלמיד, בכדי לקבל את חסותו של הגורו, נדרש לנאמנות, ויתור והתמסרות, נדרש ללמוד לחיות תחת כללי מוסר קפדניים, להיטהר ולהסתגף ולרוקן את עצמו מדעות קדומות, מהרגלים ומתפיסות קודמות. התלמיד חי בצילו של הגורו, למשך תקופות ארוכות בהם ספג מרוחו ומהשראתו עד שהיה מוכן לשינוי.

טוטאליות כזו המתארת את מערכת היחסים של מורה ותלמיד במסורות הקדומות איננה קיימת עוד היום בעולם המערבי. אם הוראת יוגה נתפסת במסורות אלו כדרך לשינוי במובן העמוק והטוטאלי ביותר, כיום יש זילות רבה של התרגול היוגי והוא נתפס על פי רוב כדרך לחיטוב הגוף ובמקרה הטוב כדרך להירגע.

 על אף כי מתרגלים רבים מעידים כי המשיכה שלהם לתרגול מקורה בתחושה פנימית שיש כאן אפשרות לחוויה מסוג אחר, אולי אף אופציה לשינוי ולהתפתחות, מידת הטוטליות וההתמסרות שונה.

מיחס אישי ואינטימי של מורה ומתלמיד רוב השיעורים היום הינם קבוצתיים. המורה נתפס כאיש מקצוע בעל התמחות בתחום הגוף נפש במקרה הטוב ולא כקדוש או כאישיות רוחנית. רוב המורים הם בעלי משפחות אשר מעבר לתפקיד המרכזי של הוראה בחייהם מוטלות עליהם גם החובות הכרוכות בגידול משפחה.

לעומת המסירות של התלמיד ונכונותו לשלם מחיר רגשי משמעותי עבור הזכות ללמוד מהמורה במסורות הקדומות. מסירות אשר היא תנאי הכרחי ללמידה ומהווה חלק חשוב מתהליך ההכשרה. היום הבר פתוח, המחיר הוא כלכלי בלבד, והשוק מוצף באפשרויות. עובדות אלו יוצרות סוג אחר של מחויבות לתהליך הלימוד.

מידת המחויבות של התלמיד לתהליך הלמידה היא על פי רוב, תרגול שבועי  של שעה וחצי ובמקרה הטוב תרגול יומי על בסיס קבוע אשר אינו עולה על שעות תרגול מועטות. במקרים רבים התרגול נדחק לשעות הערב בסיום יום עבודה מתיש ומידת הפניות הרגשית והאנרגיה הפיסית היא מוגבלת.

הקצב המהיר והעמוס של החיים במערב משפיע אף הוא על מערכת היחסים בין המורה לתלמיד. קצב אשר מכתיב את שעות התרגול, לא תמיד בקשר עם השעון הביולוגי של הטבע. קצב אשר  מעלה את רמת הגירוי החושית ומטפח עודף תנועתיות ואינטנסיביות רגשית ופיסית ומייצר תחושת אי שקט. בכדי לאפשר התבוננות והעמקה פנימה בתהליך הלמידה עומד בפנינו, המורים, קודם כל האתגר להוריד את הקצב, להרגיע, להשקיט את נפשם הגועשת של תלמידינו ולפנות אותה ללמידה.

מאפיין נוסף של חיינו המערביים, שברצוני להצביע עליו או כנגדו, היא התפיסה השטחית של התרגול או במילים אחרות העדפה של הרושם החיצוני, הצורה, על פני תוכן ומשמעות. קוד הלבוש הנכון, טון הדיבור, וצורת ההגשה הם בעלי משמעות אולם רק אם יש מאחוריהם תוכן אמיתי, כנה ישיר ופתוח. 

הנטייה להתפלפל או גרוע מכך לומר דברים מעורפלים, אשר ניתנים לפרשנויות שונות, בצירוף של מוסיקה הודית ובגדים לבנים אינה תורמת לשינוי ולהתפתחות. הוראת הצורה החיצונית של התנוחה ולא המתודיקה, המהות והאנרגיה שהיא משדרת, מובילות לחוויה רדודה ושטחית אשר מהווה סכנה אמיתית לאופן שבו תיתפס היוגה בקהל תלמידינו.

בעולם המערבי טמונות, אפוא, מלכודות רבות להתפתחות וצמיחה, המגוון הרב של סגנונות התרגול יוצר סופרמרקט ענק של אפשרויות אשר עשויות ליצור בלבול ותחרות. הסכנה המרכזית שאני רואה בכך היא הצורך של מורים לחזר אחר תלמידים ולא להיפך כפי שנהוג במסורות הקדומות. הפוזיציה הזו של המורה עשויה להיות מכשלה רצינית בקשר שבין המורה לתלמיד. 

מורים המעוניינים למצוא חן בכדי לרכוש להם תלמידים, עשויים להתפתות לרכך מסרים, לשנות את אופן ההגשה של חומר ההוראה כך שיערב יותר לחיך ובמקרים רבים אף לפעול מתוך הצורך לרצות, במקום להיות נאמנים לעצמם, לסגנון ההוראה ולתכנים שהם מלמדים. 

כמשתמע מכל הנאמר עד כה, מעמדו ותפקידו של המורה בעולם המערבי שונה בשל האופי והקצב השונה של אורח החיים המודרני, מידת המחויבות היא אחרת, ואפילו החוזה שונה בין המורה לתלמיד. אולם למרות השוני המהותי, אני חושבת כי ניתנת לנו כמורים באופן צנוע, ההזדמנות להשתמש בכלים שברשותנו על מנת לאפשר שינוי או להצביע על הפוטנציאל לשינוי המצוי בתרגול היוגי. לזרוע זרעים של  אור אשר ינבטו בזמן ובמקום הנכון.

הידע וניסיון החיים שלנו, הכשרות נוספות שרכשנו בדרך, רגעים מכוננים, מקורות השראה, טכניקות ומתודיקה, דוגמא אישית, יכולתנו שלנו להתבונן פנימה, להתחבר למרכז הפנימי בעצמנו וללמד דרכו,  העוצמה הרגשית האנרגטית שאנו משדרים, יכולתנו להיות, לראות, לקבל, לסלוח, כל אלו הם הכלים בהם אנו מצוידים ודרכם אנו יכולים להשפיע.

האתגר העומד בפנינו כמורים, המעוניינים ליצור שינוי משמעותי בעולם אשר מעמדנו בו הוא לא ברור, החוזה שלנו מול התלמידים הוא מעורפל ומידת המחויבות  שלהם לתהליך אינה חד משמעית, הוא רב. אולם אולי דווקא בנסיבות מורכבות אלו טמון גם כוחנו לשנות ולהשפיע. אין ספק כי הצמא לשינוי והרצון הכן של אנשים להביא משמעות לחייהם, הנובע מאורח חיים זה, פותח עבורנו את הדלת ומאפשר הזדמנות להביא שינוי ומשמעות לחייהם. 

התפקיד שלנו כמורים בעולם כאוטי זה, היא להוריד את הקצב, לאפשר השקטה והתבוננות, ללמד לראות את העושר של התנועה המובחנת, העדינה והמודעת על פני התנועה האוטומטית, הגסה והגלובלית. 

תפקידנו לשנות את הצרכים, הטעם והקצב של המתרגלים וללמד אותם להקשיב ולראות את טבעם  האמיתי. ללמד אותם להיות נאמנים לעצמם, לקולם הפנימי. ללמד אותם לעבוד ולא להתפנק, ללמד אותם להרפות ולשחרר ובו זמנית גם ללמד להחזיק ולשלוט וכל זאת באופן ובמידה המתאימה.

המשימה שלנו היא לעמת אותם מול עצמם, להסכים לפעמים לאכזב אותם בכדי לפתוח עבורם דלת לראייה נכונה. להודות בטעות, לשים גבולות, למקד, לאסוף ולארגן אותם כשהם הולכים לאיבוד ובעיקר לסלוח, להניח את האגו בצד ולפעול מתוך אהבה.

לסיום אני רוצה להדגיש כי אני מאמינה כי על אף מקומו הכמעט אלוהי של הגורו במסורות היוגה הקלאסיות, הרחוק כל כך מהתפיסה שלנו ומהמעמד שלנו כמורים ליוגה בעולם המודרני.  על אף המורכבות במעמדנו כמורים רוחניים היום, גם לנו כאנשים מהשורה אשר מעמידים עצמנו כמורים, יש מאגרי ידע וחוכמה אותם אנו יכולים להעניק הלאה וכי אם נעשה זאת מתוך חיבור פנימה באופן כן, ישיר וחומל נוכל לאפשר שינוי.

אל תהססו ללמד את אשר אתם יודעים, למדו רק את מה שאתם יודעים, למדו מהאיכות של הלב, למדו בכנות, בבהירות ובחמלה. אמן


*
רחל וילוז'ני - מלמדת בצוות מורים ליוגה בצ'אנדרה יוגה - מרכז יוגה בתל אביב.

עוד על רוחניות + מורים רוחניים באתר כוכב האהבה.

כיצד מתבטאת היוגה בראי ארבעת האלמנטים?
מאמר מאת בל בלזה ליטמן

“From this Self, verily, Ether arose, from Ether Air, from Air Fire, from Fire Water, from Water the Earth, from the Earth Herbs, from Herbs Food, from Food the Person.”

Taittiriya Upanisad Chapter II section I


היוגה- האחדות של התודעה, הינה תרגול יומיומי החובק את כל תחומי החיים.
היוגה אינה סוג של תרגול גופני אשר מתחיל ונגמר על המזרון בסטודיו.
 עבור רבים מאיתנו, העיסוק ביוגה, הינו דרך חיים, מעין השפע של החוכמה האונברסלית,והאור שאנו מעבירים דרך היוגה לתלמידנו, מכרינו והסובבים אותנו.

המסורת הודאנטית (האופנישדית) אשר מהווה מפתח לראיית האחדות שבכל, מתחילה את סיפור הבריאה דוקא בעצמי. 

בניגוד לסיפורי בריאה אחרים, כולל הסיפור היהודי-נוצרי שכולנו גדלנו עליו, מהווה ה"אטמן", העצמי, הניצוץ, הנשמה, התודעה הפרטית, את מקור הבריאה של כל החומרי, שהוא בסופו של תהליך ההכרה זהה ל"ברהמן" התודעה הכללית.
אותה תודעה שמכונה בתרבויות אחרות "הרוח הגדולה", היקום, "אלוה" או החכמה אוניברסלית. זו שעומדת בבסיס כל רוחניות מסורתית ועכשוית.



הפסוק האופנישדי מגולל לפנינו את הסיפור של בריאת החומר:
מהעצמי הלא חומרי (מהניצוץ האלוהי) האטמן, נוצר האתר, החלל הלא חומרי.

ממנו נוצר יסוד האויר ואיתו הנשימה.
מאותה הנשימה נוצר יסוד האש, שהרי הנשימה מבצעת טרנספורמציה בחומר, אותה טרנספורמיה של האנרגיה היא האש הבוערת בתוכנו.

מהאש הבוערת נוצרים המיים המגיעים מהאדים של תהליך הטרנספורמציה ומתחילים את זרימתם ביקום, המיים מאפשרים את השינוי, ההתחדשות, את הריכוך של תהליך הטרנספורמציה, את ההמשכיות של ההויה.
מתוך יסוד המיים נוצר אלמנט האדמה, החומר נטו, אם כל החי והצומח ה ma-teria - אימא אדמה.

האדמה הפורייה מניבה את הצמחים והמזונות ומהם נוצר האדם. 

תודעתו של האדם מאפשרת את סגירת המעגל של היוגה- אחדות התודעה.
ההכרה  שהתודעה הפרטית, העצמי, האטמן - היא היא הברהמן, התודעה האוניברסלית.
"כמו בעליונים כך בתחתונים".

בתרגול הסדהנה היומית שלנו, לומדים אנו היוגים מחדש את האמת הזאת שנשכחה בתרבות המערבית,

את הפלא הזה של הקיום, ההויה, את המהות ה"על טבעית" שלנו, את האחדות שבתודעה, את היות הכל אחד,
הווה ביחסי גומלין מתמידים.

סיפור בריאה זה של הטאיטיריה אופנישד, מזכיר לנו שוב שהאחדות היוגית אינה דבר מה מטאפיסי רחוק ובלתי מושג,

נתון רק למוארים אחדים, אלא מתגלם לחלוטין בחומר דרכו אנו מתרגלים סדהנה מידי יום.

הרבה פעמים הקשר שבין התרגול על המזרון, הנשימה והדהיינה (מדיטציה) לבין החיים עצמם, העולם החומרי הסובב אותנו ויחסנו עם הסביבה - אינו בהיר אצל המתרגלים.
למרות שבדרך מסתורית תרגול היוגה כשלעצמו משפר לאין שעור את היכולת שלנו להתמודד עם החיים, חשוב לקחת צעד נוסף ולעגן אותו בחומר עצמו.

כיצד נשים לב אל היסודות המרכיבים את הבריאה בתרגול שלנו?

נתחיל כמתואר באופנישד ביסוד האוויר.

יסוד האויר אינו מסמל את הנשימה מבחינה מושגית - הוא הינו הנשימה. בתרגול היוגה אנו תמיד אומרים שהנשימה היא זו שמובילה את התרגול.

ללא נשימה נכונה אין תרגול יוגה, ללא נשימה מודעת הופכת היוגה לתרגול גופני עקר, הנשימה נמצאית בבסיסו של כל תרגול.

הפראנה, נשמת אפינו, היא התכונה המחייה את המאטריה, הכוח של החיים.

יסוד האש שנוצר מכוח החיים של הנשימה הוא היסוד העוסק בשינוי, היסוד שמתמיר חומר לאנרגיה ותומך באנרגיה ליצור חומר.

זוהי אש העיכול הבוערת בתוכנו, ההתמרה של מולקולות החמצן בפחמן דו חמצני, והזרמת מטבעות אנרגטיים אחרים המאפשרים את הקשת הרחבה של הפעילות שהגוף שלנו צריך לבצע.
שוב, זוהי אינה אש מטאפורית אלא האש עצמה שאנו חשים בחום גופינו.
בתרגול המאומץ אנו חשים את חום גופנו- הטרנספורמציה קורית לה, השרירים מתחזקים ומתארכים.

ביטוי נוסף ליסוד האש היא ה"סמנה ואיו" אש העיכול שאנו מפעילים בתרגול כמו קפלהבטי וקרייה העוזרים לנו להטמיר את המטענים הרגשיים מאזור מקלעת השמש, המרכז הסולארי של האש בגופנו.

חום האש שאנו חשים במאמץ מביא איתו את המיים.
באופן מוחשי אנו מתמלאים עגלי זיעה, האדים של החום באים לקרר אותנו, להזרים את התהליכים, לתמוך בהמשכיות התהליך.
הטרנספורמציה של החומר והאנרגיה, אינה השלב הסופי בתהליך למרות שבראיה המערבית היא הזוהרת והמעניינת ביותר. לא כך הדבר הוא ביוגה.
לאחר שעשינו את השינוי, הטרנספורמציה העמוקה, לאחר שפתחנו את הכרתנו אל הרובד האנרגטי העדין, אל המישורים הבלתי נראים של התודעה - עלינו להמשיך את התהליך ולהזרימו אל חיי היומיום שלנו, אל מעבר לזמן המזרון שלנו.
עלינו להיות מודעים לכך שהשינוי הוא מתמיד. לא היאחז בטרנספורמציות עצמן, ואף לא בתובנות (שלעיתים מרחיקות לכת) המגיעות אלינו בעקבות תרגול הסדהנה.

בתור יוגים עלינו להפוך כל אבן, לזרום ולהזרים את התהליכים.
אלמנט המיים נוכח בגופנו כל הזמן, הוא מהווה כ70% מאיתנו. כיוגים עלינו לתרגל את הזרימה של המיים בגופנו, ברגשותינו במעשינו...אין פה דבר מה אקטיבי, להיפך, המים זורמים חופשי זהו טבעם ועלינו רק לא לחסום להם את הזרימה, לא לעצור את התהליך הטבעי הזה - לאפשר ליוגה לזרום דרכנו, לשחרר את הרצון.

מתוך זרימת המיים החיים נוצר יסוד האדמה, הכלי המכיל את שאר האלמנטים.
זו נקודה מעניינת מאוד ולעיתים מנוגדת לתפיסתנו את העולם.
במסורת האופנישדית, החומר נוצר אחרון מתהליכים מטאפיסיים ואנרגטיים.

שאלה מעניינת לשאול כאן היא כיצד באמת בתפיסתנו המערבית הגענו לכך שאנו רואים את החומר כה ראשוני?

שהרי אפילו סיפור בריאת העולם היהודי מתחיל מאיזשהו עצמי אלוהי, תוהו ובוהו (אויר ואש) שרק לאחר מכן נוצר האור,

ואז קורית ההפרדה בין השמיים לארץ, בין מים למיים.
כיצד נשבינו באשליית החומר, כיצד זה שאנו מזהים אותו ראשון וראשוני כל כך?

אחד האתגרים של היוגה הוא לשרש את התפיסה הזאת של בערות עליה גדלנו, שהרי גם מבחנה פיסיקלית,

כל אטום ומולקולה חומרית מכילים את כל היסודות גם יחד..
החומר אינו המוחלט אלא הוא האלמנט המכיל את שאר היסודות בתוך צורה.

התהליך של היוגה, אחדות התודעה מדגיש לנו בתוך הסוטרות שעלינו לותר על ההיאחזות והקשרות לצורה.

עלינו לפתח את הכלי שידע להבחין באופן בהיר את הפורושה מהפרקריטית.
עלינו להניח  את הידיעה המסמאת של מגבלת החומר, לראות בבהירות כיצר האדמה שבתוכנו מכילה את שאר היסודות ומאפשרת את התהליכם העמוקים שכל אחד מהם מביא.

בתרגול היוגה עצמו, אלמנט האדמה מתקשר הרבה פעמים להשתרשות.
ההשתרשות שבתרגול אינה תרגול פיסי בלבד של הקשר עם האדמה שאנו יוצרים עם איברנו בלימוד היוגה, אלה היא היא ההעמקה של הקשר שלנו אל האימא הקמהית שלנו.

הפעולה של ההשתרשות היא ממשות של עץ השולח ופורס את שורשיו עמוק אל תוך האדמה ומאפשר משם את הפעימה של המיים וההזנה. ללא שורשים נאותים לא יוכל העץ לצמוח ולהניב את הפירות, לא יוכל להזרים את המיים אל ענפיו, לא תוכל עלוותו לסייע בתהליך יצירת החמצן לו זקוקים החיים בתהליך הנשימה.

היוגי משולה לעץ שכזה, עליו ללמוד את העומק של תהליך ההשתרשות בכדי להזין את עצמו, כדי לצמוח מעלה, להניס את פרחיו ופירותיו ולהעשיר את העולם בחמצן לנשימה, כוח החיים, הפראנה.

והנה שוב נסגר לו מעגל. בעוסקינו באלמנטים המרכיבים את הקיום, התחלנו מיסוד האוויר וגוללנו את התהליך עד שחזרנו אליו דרך כל האלמנטים.

אין דבר המנותק, הקיים בפני עצמו, הכל קשור פועם וחי בתוכנו אנו. עלינו להיות מודעים לכך, לא לאפשר לאשליית הנפרדות 
למשול בנו. דברים אלו פשוטים מאוד. הם קיימים בנו ללא כל מאמץ, ללא כל ערוב של רצון או שיקול דעת.

בתור יוגים, עלינו לפתח את הזכרון של האלמנטים הפועמים בתוכינו.
אין מדובר בזכרון דוגמת זה שאנו משננים למבחן, אלא לזכרון העמוק של תודעתנו, לזכרון התאי והמולקולרי שלנו.
מתוך מדיטציה, התבוננות בתרגול עצמו, בנשימה, באש העיכול, בזרימה שבין התנוחות, בהשתרשות.

לגלות יותר מיום ליום, את אי נפרדותם ומכאן להפתח את הכוונון העדין של המציאות האחת- הכל קשור-הכל הוא אחד!

שוב, זהו אינו סלוגן ניו אייג'י חסר שחר, אין המילים נחוצות כאן אנו חשים זאת במימינו, בגופינו רוחינו ונשמתינו...

אני רוצה לסכם את הנאמר כאן בהמלצה חמה לחוויה עוצמתית המחזקת את הקשרים הברורים אותם העליתי במאמר.

ב 8-9 ליוני יתקיים סמינר יוגה בטבע בשם "אנאהטה - התוף הנצחי" ביער קסום ליד בנימינה. 
(לפרטים: 054-4419699)


זהו מפגש העשרה מיוחד, בחווה יפיפיה ביער אלונה,  בו יתקיימו ארבע סדנאות עומק עם מורים נבחרים מהאסכולות השונות. כל מורה ייצג יסוד אחד והכל יתנקז לחויית אחדות במעגל שירה מקודשת וטקס סווטלודג'.

אני ממליצה לכל היוגים לצאת מהבית, מהסטודיו-ים, אל הטבע, אל המיים האוויר והאדמה. להדליק את האש ולהתבונן כיצד היא מתמירה כל מה שנכנס בתוכה.

ואם אתם חשים מוכנים אני מזמינה אותכם להשתתף בטקס הסווטלודג', בקתת הזעה שבטית לפי המסורת העתיקה של הרפואה האינדיאנית המשלב בפשטות את כל ארבעת האלמנטים.

טקס עוצמתי משנה תודעה זה תומך בקריסטליזציה של הזכרון התאי שלנו, אל הנוכחות של היסודות בתוכנו, אל הרשת האינסופית של הקשרים שבקיום.
טקס הסווטלודג' הוא עבודה רוחנית עמוקה של רפואה פנימית, טיהור, הודיה וגדילה ביוגה של הלב הבהקטי.

כפי שומרים האנידיאנים אהומיקאקואויאסין-לכל קשרינו, הכל קשור, כולנו אחד!!!

לסיכום תרגום חופשי של שיר מתוך הסווטלודג'

 "The matter is the noblest divine experience

Water, fire, air, earth

Each cell of my body has universal memory

Water, fire, air, earth

Everybody has the program of being immortal

 Water, fire, air, earth

My destiny is the stars the moon and the sun"

 

ב8-9 ביוני, ב"מעגל אבנים" - חווה אקולוגית יפהפיה הממוקמת בסמוך למושב עמיקם, תתקיים סדנת יוגה ייחודית בראי ארבעת  האלמנטים. 

זוהי סדנא ראשונית ומיוחדת המיועדת למורים המוכשרים ביוגה או לתלמידים מתקדמים.
בסדנא נעבור סשנים של יוגה על ידי מורים בכירים  בתחום.
כל מורה יעביר שיעור מיוחד המבוסס על האלמנט הנבחר מארבעת האלמנטים שנעבוד איתם בסמינר - אדמה, אש, אויר ומים.

יוגה בטבע היא הדרך להטמעי את התרגול עמוק בגופנו ובתודעתנו.
החיבור הישיר אל היער והטבע  יחד עם עבודת גוף נשימה תנועה של היוגה מאפשרים פתיחת שערים אל מימדי עומק בעבודתנו.