זוכרים את מגדל בבל? פעם באמת הייתה שפה אחת... וככל שאני שומעת ומבינה, השפה הזו שמאחדת את כולנו היא שפה של רטט שהיא אהבה והיא גם צליל. השפה הזו משותפת לדולפינים ולאוטיסטים, לכוכבי לכת ולכוכבות נולדות, לך ולי ולחיות הבית.
כשהייתי ילדה למדתי לדבר אספרנטו.
משמעות המילה אספרנטו היא תקווה (באספרנטו כמובן). היא הומצאה מתוך חזון לאחד את האנושות תחת קורת הגג של שפה אחת שתחבר בין כולם ותגשר על הפערים.
הסיבה שהתמדתי בלימודי האספרנטו, אם להיות כנה, היא שהילד שאהבתי גם למד אספרנטו וזו הייתה הזדמנות לחזור איתו באופן קבוע הביתה באוטובוס בימי שישי. וכאן כמובן כמוס סיפור עצוב ויפה, מריר ומתוק.
מעבר לסיפור של כיתה ו', התקווה לאחדות כנראה הייתה חרוטה בי יותר עמוק ממה שחשבתי. התפילה הטמונה בלב להבנה עמוקה הדדית בין בני אדם, גלגלה אותי הלאה למקומות שונים – בין השאר לעבודה האוניברסלית של ספר הידע שזו תכליתו, ולבסוף אל המקום הטבעי עבורי של המוזיקה והצליל.
זוכרים את מגדל בבל ? פעם באמת הייתה שפה אחת... וככל שאני שומעת ומבינה, השפה הזו שמאחדת את כולנו היא שפה של רטט שהיא אהבה והיא גם צליל. השפה הזו משותפת לדולפינים ולאוטיסטים, לכוכבי לכת ולכוכבות נולדות, לך ולי ולחיות הבית.
צליל הוא שפת האם שלנו. כשהתעברנו והתחלנו להתקיים ברחם השידור הראשון שקיבלנו מהעולם החיצון היה צלילים ועוד לפניהם – הקול של אמא שלנו, הנשימה שלה, החיים הפועמים בה, הלמות לבה.
ולפני כן? צליל הוא גם שפת האם של הנשמה. אני נזכרת לפעמים במוזיקה של הכוכבים. שם יש מוזיקה שעוטפת את הכל ורוטטת בכל. המוזיקה הזו היא צבעונית ומרקדת, יש בה שמחה וחיות אינסופיות. גם הרגשות האנושיים שלנו מורכבים מאותה מוזיקליות, ולכן שירים כל-כך מרגשים ופורטים עלינו.
אז הקול שלנו הוא הכלי שקיבלנו כדי לדבר את שפת האם של הנשמה. הוא ערוץ ישיר לתוך גופנו, לתוך הזיכרונות והיופי שממתינים בתוכנו שנקשיב. הוא נתיב המחבר לב אל לב ומאפשר ביטוי ושחרור של רגש. יש כמובן דרך ללכת לתוך המקום הזה של ביטוי חופשי – אבל היא קצרה ונעימה מכפי שנדמה.
באופן אישי אני עדה באופן יומיומי למתרחש כשמדברים בשפה הזו: אני גם מדברת בה עם הבת ועם האהוב שלי כשאנחנו לא מבינים זה את זה . וגם חולקת אותה עם אנשים ששרים. ואני רואה - כשאנחנו שרים יחד, אנחנו חווים ממש בגוף את האחדות - את השפה המשותפת שלנו. אנחנו נזכרים בחוסר הנפרדות, באהבה החיה בינינו, בזה שלכל אחד יש מקום ייחודי באחדות הזו.
אנחנו מתעוררים.
ככל שהזמן עובר, הולכת ומתעצמת בי הקריאה לשדר את השפה הזו של אחדות בדרך הצלילים – דרך מוזיקה; ולחלוק אותה בדרך של מעגלים הולכים ומתרחבים של אנשים שרים – בין אם שרים יחד שירים, ובין אם השירה היא של קולות חופשיים המאלתרים ומשחקים יחד כמו לפני שנולדנו, במרחב החופשי של הוויה אוהבת.
משמעות המילה אספרנטו היא תקווה (באספרנטו כמובן). היא הומצאה מתוך חזון לאחד את האנושות תחת קורת הגג של שפה אחת שתחבר בין כולם ותגשר על הפערים.
הסיבה שהתמדתי בלימודי האספרנטו, אם להיות כנה, היא שהילד שאהבתי גם למד אספרנטו וזו הייתה הזדמנות לחזור איתו באופן קבוע הביתה באוטובוס בימי שישי. וכאן כמובן כמוס סיפור עצוב ויפה, מריר ומתוק.
מעבר לסיפור של כיתה ו', התקווה לאחדות כנראה הייתה חרוטה בי יותר עמוק ממה שחשבתי. התפילה הטמונה בלב להבנה עמוקה הדדית בין בני אדם, גלגלה אותי הלאה למקומות שונים – בין השאר לעבודה האוניברסלית של ספר הידע שזו תכליתו, ולבסוף אל המקום הטבעי עבורי של המוזיקה והצליל.
זוכרים את מגדל בבל ? פעם באמת הייתה שפה אחת... וככל שאני שומעת ומבינה, השפה הזו שמאחדת את כולנו היא שפה של רטט שהיא אהבה והיא גם צליל. השפה הזו משותפת לדולפינים ולאוטיסטים, לכוכבי לכת ולכוכבות נולדות, לך ולי ולחיות הבית.
צליל הוא שפת האם שלנו. כשהתעברנו והתחלנו להתקיים ברחם השידור הראשון שקיבלנו מהעולם החיצון היה צלילים ועוד לפניהם – הקול של אמא שלנו, הנשימה שלה, החיים הפועמים בה, הלמות לבה.
ולפני כן? צליל הוא גם שפת האם של הנשמה. אני נזכרת לפעמים במוזיקה של הכוכבים. שם יש מוזיקה שעוטפת את הכל ורוטטת בכל. המוזיקה הזו היא צבעונית ומרקדת, יש בה שמחה וחיות אינסופיות. גם הרגשות האנושיים שלנו מורכבים מאותה מוזיקליות, ולכן שירים כל-כך מרגשים ופורטים עלינו.
אז הקול שלנו הוא הכלי שקיבלנו כדי לדבר את שפת האם של הנשמה. הוא ערוץ ישיר לתוך גופנו, לתוך הזיכרונות והיופי שממתינים בתוכנו שנקשיב. הוא נתיב המחבר לב אל לב ומאפשר ביטוי ושחרור של רגש. יש כמובן דרך ללכת לתוך המקום הזה של ביטוי חופשי – אבל היא קצרה ונעימה מכפי שנדמה.
באופן אישי אני עדה באופן יומיומי למתרחש כשמדברים בשפה הזו: אני גם מדברת בה עם הבת ועם האהוב שלי כשאנחנו לא מבינים זה את זה . וגם חולקת אותה עם אנשים ששרים. ואני רואה - כשאנחנו שרים יחד, אנחנו חווים ממש בגוף את האחדות - את השפה המשותפת שלנו. אנחנו נזכרים בחוסר הנפרדות, באהבה החיה בינינו, בזה שלכל אחד יש מקום ייחודי באחדות הזו.
אנחנו מתעוררים.
ככל שהזמן עובר, הולכת ומתעצמת בי הקריאה לשדר את השפה הזו של אחדות בדרך הצלילים – דרך מוזיקה; ולחלוק אותה בדרך של מעגלים הולכים ומתרחבים של אנשים שרים – בין אם שרים יחד שירים, ובין אם השירה היא של קולות חופשיים המאלתרים ומשחקים יחד כמו לפני שנולדנו, במרחב החופשי של הוויה אוהבת.
ציפור מתבוננת במרחב החופשי ומשדרת את שפת האחדות. צילום: שיר לוי
סדנאות קול עם הגר שיר ניצן
סדנת שישי-שירה בהרי ירושלים ב-31 במאי
ערב מבוא פתוח לקורס קול בפרדס חנה ב-29 במאי
הופעה של שירת אור בראגה בפרדס חנה ב-22 ביוני
מאמרים נוספים מאת הגר שיר ניצן:
חיים שלמים מקופלים בנתיבי הקול
קול יכול
שירה בדרך המיתרים
היזכרות
סדנת שישי-שירה בהרי ירושלים ב-31 במאי
ערב מבוא פתוח לקורס קול בפרדס חנה ב-29 במאי
הופעה של שירת אור בראגה בפרדס חנה ב-22 ביוני
מאמרים נוספים מאת הגר שיר ניצן:
חיים שלמים מקופלים בנתיבי הקול
קול יכול
שירה בדרך המיתרים
היזכרות
RSS Feed
