לנוח בזרועות הדרקון - מאמר מאת קרן ברס
אתמול קמתי עם כאב גרון. כאב דוקר שכיווץ בכוח את הלוע בכל בליעה, ואיתו חולשה בגוף. אין סיכוי שאני הולכת להיות חולה! יש לי שבוע עמוס בטיפולים. מיד התחלתי לחפש פתרון.
שלב א' - כל התרופות הטבעיות המצוינות נשלפו מהארון: שתיתי תה לימון עם ג'ינג'ר. כוס מים עם כפית חומץ תפוחים. לקחתי ויטמין סי. מצצתי סוכריה הודית חריפה ומגעילה שצפריר הביא לי. גרגרתי מים חמים עם מי מלח. התחושה באמת השתנתה: תוך שעה היתה לי בחילה איומה - וגם כאב גרון.
שלב ב' - שלב החפירות: התחלתי לשאול את עצמי - מה לא ביטאתי? מה לא הוצאתי? למה כואב לי הגרון? ובאמת, תוך כמה דקות היה לי גם כאב ראש.
שלב ג' - אורות גבוהים: עשיתי הילינג עם נשימות עמוקות, הענקתי לגרון אור, אהבה וריפוי, אינסוף מלאכים הופרעו משנת היופי שלהם והקיפו את הגרון שלי. בסוף המדיטציה פתחתי את העיניים, כאב הגרון התחזק ואני בלעתי רוק בעצבים שקטים.
מה עכשיו? שאלתי את עצמי ונשכבתי בעייפות במיטה.
פשוט תנוחי, ענה לי הגוף. כמה את נלחמת ונאבקת במציאות. תרפי.
ילדה עקשנית ושתלטנית התמרדה בתוכי: אבל אני לא רוצה להרפות! זה לא נעים לי!
מה הבעיה בזה שלא נעים? שאל הגוף. לא יודעת.
רגע, נזכרתי, את יודעת גם פשוט להכיל את המציאות. את ה-לא נעים. את יודעת איך עושים את זה. עצרתי והקשבתי לתחושה של הלא נעים. הרגשתי בגרון ובחזה שלי מן תנועה לא נעימה, מתפתלת, כמו דרקון פנימי, רוחש, דוקר, מחליש, מערפל. והרגשתי גם את הדחף הילדי העיקש הזה, להמנע ממנו. לעשות כל מה שאפשר כדי להפסיק להרגיש אותו ואת כאב הגרון שהביא איתו.
איך מנצחים את הדרקון? שאלה הילדה הקטנה שבי, עקשנית כמו תמיד. אולי יש עוד איזו תרופה ששכחנו?
פתאום הרגשתי כל כך בבירור את הסבל שהדחף הזה גורם לי. היהירות הזאת שלי מול המציאות, הרצון העיקש לנצח את החיים ולשלוט באירועים שלהם. נזכרתי בבהירות עד כמה הנסיונות הנואשים להימנע מתחושות של אי נוחות וקושי בחיים, וההיאחזות בתחושות נעימות, גורמים סבל ופיצול.
נראה לי שאין סיכוי לנצח דרקון, עניתי לה. נראה לי שאנחנו לא בכיוון. אני עייפה, בואי פשוט ננוח איתו, אמרתי לה. די לשלוט בכל. מספיק להתאמץ. בואי נרפה. אולי אני פשוט צריכה להיות חולה, אחרי הכל. הדרקון רחש בתוכי. לקחתי כמה נשימות עמוקות וממש הרפיתי אליו.
ואז, נרדמתי בזרועות הדרקון שלי.
וזאת היתה שינה עמוקה ומתוקה.
כשהתעוררתי, הגרון כמעט ולא כאב.
בהמשך היום המשכתי לנוח, מהרהרת בדרקון. מדמיינת את זרם החיים המשתנה והמורכב כמו דרקון עצום שנמצא בתנועה מתמדת, לא צפויה, מתפתלת, ואותנו על גבו, מאויימים ממנו ומנסים להיאבק ולשלוט בו בכל דרך אפשרית. נזכרתי במערכת היחסים שהיתה לי עם הדרקון בתקופות בחיי בהן האתגרים היו גדולים הרבה יותר מכאב גרון. חשבתי על איך שתינוקות יודעים באופן טבעי לנוע בלי פחד עם הדרקון של תנועת החיים. חשבתי על השלב בילדותינו המוקדמת, בו המציאות הזו התחילה להשתנות: הרגעים המבהילים בהם חווינו משהו קשה להכלה, ויצרנו הגנות כדי להימנע מכאב, פחד או תסכול. רגעים מכוננים בהם התנתקנו, ויתרנו על נוכחות מלאה ופיתחנו באופן לא מודע את הנסיונות שלנו לשלוט בדרקון.
אתמול קמתי עם כאב גרון. כאב דוקר שכיווץ בכוח את הלוע בכל בליעה, ואיתו חולשה בגוף. אין סיכוי שאני הולכת להיות חולה! יש לי שבוע עמוס בטיפולים. מיד התחלתי לחפש פתרון.
שלב א' - כל התרופות הטבעיות המצוינות נשלפו מהארון: שתיתי תה לימון עם ג'ינג'ר. כוס מים עם כפית חומץ תפוחים. לקחתי ויטמין סי. מצצתי סוכריה הודית חריפה ומגעילה שצפריר הביא לי. גרגרתי מים חמים עם מי מלח. התחושה באמת השתנתה: תוך שעה היתה לי בחילה איומה - וגם כאב גרון.
שלב ב' - שלב החפירות: התחלתי לשאול את עצמי - מה לא ביטאתי? מה לא הוצאתי? למה כואב לי הגרון? ובאמת, תוך כמה דקות היה לי גם כאב ראש.
שלב ג' - אורות גבוהים: עשיתי הילינג עם נשימות עמוקות, הענקתי לגרון אור, אהבה וריפוי, אינסוף מלאכים הופרעו משנת היופי שלהם והקיפו את הגרון שלי. בסוף המדיטציה פתחתי את העיניים, כאב הגרון התחזק ואני בלעתי רוק בעצבים שקטים.
מה עכשיו? שאלתי את עצמי ונשכבתי בעייפות במיטה.
פשוט תנוחי, ענה לי הגוף. כמה את נלחמת ונאבקת במציאות. תרפי.
ילדה עקשנית ושתלטנית התמרדה בתוכי: אבל אני לא רוצה להרפות! זה לא נעים לי!
מה הבעיה בזה שלא נעים? שאל הגוף. לא יודעת.
רגע, נזכרתי, את יודעת גם פשוט להכיל את המציאות. את ה-לא נעים. את יודעת איך עושים את זה. עצרתי והקשבתי לתחושה של הלא נעים. הרגשתי בגרון ובחזה שלי מן תנועה לא נעימה, מתפתלת, כמו דרקון פנימי, רוחש, דוקר, מחליש, מערפל. והרגשתי גם את הדחף הילדי העיקש הזה, להמנע ממנו. לעשות כל מה שאפשר כדי להפסיק להרגיש אותו ואת כאב הגרון שהביא איתו.
איך מנצחים את הדרקון? שאלה הילדה הקטנה שבי, עקשנית כמו תמיד. אולי יש עוד איזו תרופה ששכחנו?
פתאום הרגשתי כל כך בבירור את הסבל שהדחף הזה גורם לי. היהירות הזאת שלי מול המציאות, הרצון העיקש לנצח את החיים ולשלוט באירועים שלהם. נזכרתי בבהירות עד כמה הנסיונות הנואשים להימנע מתחושות של אי נוחות וקושי בחיים, וההיאחזות בתחושות נעימות, גורמים סבל ופיצול.
נראה לי שאין סיכוי לנצח דרקון, עניתי לה. נראה לי שאנחנו לא בכיוון. אני עייפה, בואי פשוט ננוח איתו, אמרתי לה. די לשלוט בכל. מספיק להתאמץ. בואי נרפה. אולי אני פשוט צריכה להיות חולה, אחרי הכל. הדרקון רחש בתוכי. לקחתי כמה נשימות עמוקות וממש הרפיתי אליו.
ואז, נרדמתי בזרועות הדרקון שלי.
וזאת היתה שינה עמוקה ומתוקה.
כשהתעוררתי, הגרון כמעט ולא כאב.
בהמשך היום המשכתי לנוח, מהרהרת בדרקון. מדמיינת את זרם החיים המשתנה והמורכב כמו דרקון עצום שנמצא בתנועה מתמדת, לא צפויה, מתפתלת, ואותנו על גבו, מאויימים ממנו ומנסים להיאבק ולשלוט בו בכל דרך אפשרית. נזכרתי במערכת היחסים שהיתה לי עם הדרקון בתקופות בחיי בהן האתגרים היו גדולים הרבה יותר מכאב גרון. חשבתי על איך שתינוקות יודעים באופן טבעי לנוע בלי פחד עם הדרקון של תנועת החיים. חשבתי על השלב בילדותינו המוקדמת, בו המציאות הזו התחילה להשתנות: הרגעים המבהילים בהם חווינו משהו קשה להכלה, ויצרנו הגנות כדי להימנע מכאב, פחד או תסכול. רגעים מכוננים בהם התנתקנו, ויתרנו על נוכחות מלאה ופיתחנו באופן לא מודע את הנסיונות שלנו לשלוט בדרקון.
חשבתי גם על ריברסינג: המסע מלא הגלים והעוצמה של הנשימות, הזכיר לי פתאום את אטריו שדוהר על פאלקור (מהספר והסרט הנפלא של ילדותי, "הסיפור שאינו נגמר"): כמו הזמנה לצאת למסע על גב הדרקון, להרפות ולתת לעצמי לנוע בגמישות עם כל מה שקורה. כל נוקשות והתנגדות, יוצרים סבל ולא מאפשרים למסע לקרות במלואו. כל הסכמה למה שקורה, מאפשרת הכלה של החוויה ובעקבותיה שחרור עמוק, בכל הרבדים, כך שהמסע הופך להרפתקאה מלאת חיים. הרגשתי איך הנשימה היא הכלי שמסייע לי לעשות את זה, לנוח על גבו של הדרקון הדוהר.
שוב ושוב אני חוזרת לאותו שיעור, עד שאפנים אותו לגמרי: לא משנה איזה תירוץ (מוצדק ככל שיראה) הראש שלי מצמיד לזה, כשאני מתווכחת עם המציאות, אני תמיד מפסידה. ההתנגדות, השליטה, ה"ברקס" הפנימי שמנתק אותנו מהחוויה, לא מאפשר לה לקרות ומשאיר אותנו במעגל שלא נסגר- הנשימה נעצרת, הבכי נשאר כמועקה, הצחוק נבלם בסרעפת, כאב הגרון הופך לכאב ראש. הרצון להמנע מקושי ומחוויות לא נעימות, משאיר בתוכינו חסימות ומעגלים לא פתורים. מחלות שלא מתרפאות. דפוסים שלא מתנקים. אני לא יכולה לשחרר משהו שאני לא מוכנה להכיל. במקום הרפתקאה על גבו של הדרקון, אנחנו נשארים בלופ של מאבק, מועקה, מתח, עייפות, ונשימה שטוחה.
רק כשאני מסכימה לחוות ולהכיל את החיים, במלאותם, על התנועה העוצמתית שלהם, עם היופי וגם עם הקושי שהם מביאים, מעגלי חיים יכולים להתרחש ולהסגר. בכי יכול להשתחרר, אתגר יכול להחוות ולהתפנות מתוכי, צחוק יכול לעלות, כאב גרון יכול לקרות ולהרפא. הנשימה חוזרת להיות עמוקה, והדרקון של המציאות חוזר להיות חבר שלי שמלמד אותי על עצמי, ומחזיר אותי להיות חיה, נושמת, נוכחת וצומחת דרך כל מה שאני עוברת.
מזמינה אתכם להרהר במערכת היחסים שלכם עם דרקון החיים. לבדוק איפה ובמה אתם מנסים לשלוט לשווא, ונשארים מתוסכלים ועייפים - אלה בדיוק המקומות בהם יתאפשרו השינוי והתנועה החיובית רק אם ניתן לדרקון להוביל. זו הבחירה שלנו ורק אנחנו יכולים לעשות אותה. וכן, גם מול כל טיעוני השכל המשכנעים, ודווקא כשזה לא נעים או לא פשוט - קחו נשימה עמוקה, הרפו מהמאמץ ומהויכוח עם החיים. ממש עכשיו, ברגע זה. רק כך יפסק בזבוז הכוחות של ההתנגדות, תפתח חוויה אחרת של המציאות, ומשהו חדש באמת יוכל לקרות.
תודה לכאב הגרון, תודה על ההקשבה שלכם, ואני ממשיכה ללמוד את אומנות המנוחה בזרועות הדרקון.
*
קרן ברס:
תרפיסטית מנוסה לריברסינג ונשימה טראנס-אנרגטית (Osho Diamond Breath, Rebirthing , לימודים ברידמן ישראל ומיאסטו, איטליה). מזה עשור מלווה תהליכי מודעות והתפתחות בטיפולים פרטיים ובסדנאות קבוצתיות.
קרן מלמדת נשימה כדרך לטרנספורמציה, לריפוי ולהתפתחות רוחנית. בדרך ישירה ואוהבת היא מנחה אנשים במסעם לגילוי מחודש של נשימה פתוחה, חיים אוהבים ושקט פנימי.
שוב ושוב אני חוזרת לאותו שיעור, עד שאפנים אותו לגמרי: לא משנה איזה תירוץ (מוצדק ככל שיראה) הראש שלי מצמיד לזה, כשאני מתווכחת עם המציאות, אני תמיד מפסידה. ההתנגדות, השליטה, ה"ברקס" הפנימי שמנתק אותנו מהחוויה, לא מאפשר לה לקרות ומשאיר אותנו במעגל שלא נסגר- הנשימה נעצרת, הבכי נשאר כמועקה, הצחוק נבלם בסרעפת, כאב הגרון הופך לכאב ראש. הרצון להמנע מקושי ומחוויות לא נעימות, משאיר בתוכינו חסימות ומעגלים לא פתורים. מחלות שלא מתרפאות. דפוסים שלא מתנקים. אני לא יכולה לשחרר משהו שאני לא מוכנה להכיל. במקום הרפתקאה על גבו של הדרקון, אנחנו נשארים בלופ של מאבק, מועקה, מתח, עייפות, ונשימה שטוחה.
רק כשאני מסכימה לחוות ולהכיל את החיים, במלאותם, על התנועה העוצמתית שלהם, עם היופי וגם עם הקושי שהם מביאים, מעגלי חיים יכולים להתרחש ולהסגר. בכי יכול להשתחרר, אתגר יכול להחוות ולהתפנות מתוכי, צחוק יכול לעלות, כאב גרון יכול לקרות ולהרפא. הנשימה חוזרת להיות עמוקה, והדרקון של המציאות חוזר להיות חבר שלי שמלמד אותי על עצמי, ומחזיר אותי להיות חיה, נושמת, נוכחת וצומחת דרך כל מה שאני עוברת.
מזמינה אתכם להרהר במערכת היחסים שלכם עם דרקון החיים. לבדוק איפה ובמה אתם מנסים לשלוט לשווא, ונשארים מתוסכלים ועייפים - אלה בדיוק המקומות בהם יתאפשרו השינוי והתנועה החיובית רק אם ניתן לדרקון להוביל. זו הבחירה שלנו ורק אנחנו יכולים לעשות אותה. וכן, גם מול כל טיעוני השכל המשכנעים, ודווקא כשזה לא נעים או לא פשוט - קחו נשימה עמוקה, הרפו מהמאמץ ומהויכוח עם החיים. ממש עכשיו, ברגע זה. רק כך יפסק בזבוז הכוחות של ההתנגדות, תפתח חוויה אחרת של המציאות, ומשהו חדש באמת יוכל לקרות.
תודה לכאב הגרון, תודה על ההקשבה שלכם, ואני ממשיכה ללמוד את אומנות המנוחה בזרועות הדרקון.
*
קרן ברס:
תרפיסטית מנוסה לריברסינג ונשימה טראנס-אנרגטית (Osho Diamond Breath, Rebirthing , לימודים ברידמן ישראל ומיאסטו, איטליה). מזה עשור מלווה תהליכי מודעות והתפתחות בטיפולים פרטיים ובסדנאות קבוצתיות.
קרן מלמדת נשימה כדרך לטרנספורמציה, לריפוי ולהתפתחות רוחנית. בדרך ישירה ואוהבת היא מנחה אנשים במסעם לגילוי מחודש של נשימה פתוחה, חיים אוהבים ושקט פנימי.
פעילויות עם קרן ברס:
2-4.1.2014 - סדנת בחזרה אל הלב - סופשבוע של ריברסינג תרפיה ומדיטציה באשרם במדבר, שיטים.
10.1.2014 - סדנת ריברסינג בגבעתים, סדנת נשימות יומית באשרם בעיר, גבעתיים, יום שישי 9:00-17:00
טיפולי ריברסינג אישיים עם קרן בקליניקה בתל אביב, פרדס חנה ועוד.
RSS Feed
