מה הקשר?

לפעמים אנחנו לא מבינים את הקשר בין דברים.

הראש שלנו לא מצליח להבין דברים שאנחנו זקוקים להם מבחינה רגשית. "מה הקשר?" עולה השאלה מבפנים. וההבנה ההגיונית לא תמיד זמינה לנו ולכן אנחנו לרוב פשוט עוברים הלאה בחיים בלי לתת את הדעת. בלי לתת את העדת על חוויות שאנחנו עוברים רגשית בתוכנו.

"הוא נפרד מימני דרך האס אם אס אחרי שאנחנו יוצאים כבר חודשיים. אני כועסת. אני רוצה להתקשר אליו, אני רוצה לדבר איתו ואני רוצה ממש לבכות".

אבל ה"כבוד" לא מרשה לי. "לא! הוא מספיק שפל להיפרד בהודעה. את לא מתקשרת ולא מבטאת את הרגשות האמיתיים שלך". אני שומעת קול פנימי בראש שלי.

הרגשות מתאספים, נערמים ומתווספים וכך נהיה לנו עומס רגשי. ככל שהעומס הרגשי מתעצם אנחנו הופכים להיות יותר כהים ושמים לב לזה פחות. אנחנו פחות ופחות ערים לכך שיש לנו דברים על הלב שעוצרים אותנו מלהתבטא באופן חופשי. נדמה לנו שאם אנחנו בוכים חופשי בסרטים עצובים, זה אומר שהרגשות שלנו חופשיים ואנחנו יודעים להתבטא ואין לנו שום בעייה. אבל זה לא תמיד מדויק. לפעמים הראש מרשה לנו לבכות בסרט אבל לא ירשה לנו לבכות את הכאב האישי שלנו באופן ישיר. הוא לא רוצה להרגיש מושפל, חלש, חסר אונים הוא גם לא רוצה להיות מנוצל לרעה. "שלא ינצלו אותנו בחולשתנו". יהיה הקול הפנימי.

הראש צריך להבין שלהתבטא בחופשיות אומר להיות בעוצמה הכי גדולה שקיימת. מי שחופשי, לא פוחד. מי שחופשי הוא חופשי ויש לו הכל. הוא מבקש עזרה, הוא נותן, הוא עושה והוא נהנה במאה אחוזים.

אם לא היינו עירניים מספיק נוצר לנו לפעמים פקק בבטן או בגרון, אז צריך לפתוח אותו. מכירים את התחושה שמשהו תקוע לנו בגרון? שכואבת לנו הבטן לפני שאנחנו רוצים להגיד משהו או בגלל שאנחנו לא אומרים?

רק אחרי שהוא יפתח, הפקק הזה, ההבנה ההגיונית תהיה זמינה. הבעייה לעתים היא שהראש לא מוכן לפתוח וכך ההבנה לא זמינה ואנחנו במבוי סתום. אחת הטכניקות ששווה להשתמש בהן היא הנשימה המעגלית- ריברסינג. זו טכניקה שבנשימה, בדרך מאוד מסויימת שהיתה טבעית לנו כשהיינו ילדים, אנחנו פותחים את הסכר של הרגשות. זו משימה לא פשוטה לראש אבל כשהוא מצליח, איזה שחרור זה. מדהים. כל כך הרבה אסימונים נופלים, כל כך הרבה תובנות, כל כך הרבה רגשות זורמים וזה הקשר. זה הקשר בין מה שקרה לבין מה שקורה ומה שיקרה.

הקשר זה היכולת שלנו לבטא את הרגשות האמיתיים שלנו באופן זורם בלי להתבייש ובלי לפחד. לא להאשים אף אחד אלא רק לשתף במה שעובר עלינו.

צריך להבין את כל הצדדים בתוכנו: בדרך כלל כשקורה לנו משהו, הראש עובר מייד הלאה. הוא מסיק מסקנות וממשיך. מבחינה רגשית אולי אנחנו קצת יותר איטיים. צריכים זמן לעיכול. זמן לבטא. מקום לבטא. ואת זה ההגיון שלנו צריך להבין. הקצב של הרגשות שונה מהקצב של המחשבות.

הכי טוב זה יחד. שהמחשבות ירוצו להן ויטיילו בעולם המסקנות ובעולם ההבנות ותמיד יתנו מקום וזמן לרגשות לצוף ולזרום החוצה בחופשיות. כך נמנע התפרצויות. כך נמנע הימנעויות. כך נפסיק לרצות אחרים. כך נאפשר חופש. חופש להתבטא. חופש להיות. בלי לפחד מימה שיחשבו עלינו. החופש הזה כל כך משמח מבפנים. החופש הזה הוא החופש לקום ולחייך כל בוקר ולא משנה מה הנסיבות. כי בכל מקרה יש לי חופש. בכל מקרה, אני יודעת על עצמי שאסתדר עם הכל. מבחינה הגיונית אם אני בוכה מכל דבר, מתרגשת מכל מה שקורה אז אני אולי חלשה מידי וקשה לי להתמודד עם החיים אבל אני חושבת שההיפך הוא הנכון. אם אני מבטאת את מה שמרגיש לי בכל רגע, זה הופך להיות מתון וכיוון שאני "מתרוקנת" בכל רגע מהרגשות אז אני כל הזמן קלילה.

הכל במידה. זו נקודה חשובה מאוד מבחינה הגיונית ומבחינה רגשית.

הכל במידה אומר שאנחנו שומרים על מיקוד ונמצאים במקום טוב באמצע. לא דרמות מכל דבר. ולא משדרים ללא הפסקה מה מרגישים בכל רגע נתון. בבודהיזם מעודדים אותנו להגיד רק דבר אחד מתוך עשרה דברים שאנחנו רוצים להגיד. אז אולי לא רק עשירית לבטא, אבל בהחלט לשים לב מה המידה הנכונה עבורנו ועבור מי שנמצא מולנו. לשים לב שאנחנו משתפים מהלב ולא מאשימים או עושים מניפולציה.

יש פה עבודה של שיתוף פעולה בין ההגיון לבין הרגש. יש פה מקום עצום למי שאנחנו בפנים. לשקט הזה שיש בו ידיעה.

הדרך להגיע לזה היא על ידי הסברים הגיוניים, לימודי איזון התודעה, על ידי מדיטציות ועל ידי ריברסינג. 

פשוט זה כל הקסם

יהודית גליק

איתך כל הדרך לשקט הפנימי שלך 


*


יהודית גליק וקטי אורן ינחו את סדנת "לחזור הביתה" - סדנת ריברסינג זן ומדיטציה ב"דהרמה" - מרכז זן ברמת הגולן. 1-2.11.2013
לפרטים נוספים: "לחזור הביתה"

Adopting the right attitude can convert a negative stress into a positive one  
Hans Selye

מי לא ניזוק מההטבעות הפסיכופיסיות של סטרס בגופנו? בתרבות שבה אנו חיים נראה כי סטרס חל על כולנו, באשר אנו. במסורת היוגה ישנו מושג הנקרא "סמסקרות" משמע רשמים אשר נטבעים בגופנו ונפשנו והם הופכים להיות הדפוסים אשר מאפיינים אותנו- היציבה, התנועה, ההבעות ותגובות הרגשיות שלנו למצבי לחץ. כל אלו אמורים כביכול לעזור לנו ולהגן עלינו שלא נהיה בעלי עור חשוף ונוכל לחיות בעולם, אך למעשה הרבה פעמים הסמסקרות הופכות להיות מעין שריון מגן המגביל את הגמישות והחופש שלנו.

תרגול קבוע הרפיה עמוקה כמו זו שאנו חווים בתנוחת הגופה עשוי להביא את הסמסקרות "לצוף" מעלה ולהתגלות. הנשימה, הגוף והתודעה ישקפו את ההטבעות העתיקות שבגופנו ויביאו אותן למודעות. ניתן לשנותן.

היחס שלנו למצבי סטרס עשוי להשתנות כליל אם רק נדע מעט יותר... מאמר זה נועד להפיג את הערפל סביב מערכת העצבים בגופנו ולהכיר מספר מושגים בנושא.

המערכת הסימפטטית אחראית על תגובת "הילחם או ברח" (Fight or Flight) ועוזרת לנו להישאר ערניים, מודעים לסובב אותנו ומגיבים מהר.
המערכת הפאראסימפטטית אחראית על תפקודי המנוחה והעיכול בכל הרבדים (Rest and Digest) היא זו אשר מביאה לגופנו הרפיה וריפוי, בזכותה אנחנו מעכלים מזון, מידע חשוב (גם רגשי), נרדמים טוב בלילה ומסוגלים לתרגל יוגה.

קצת על הקשר בין סטרס ומע' העצבים הסימפטטית

אורח החיים שלנו, של כולנו, מאופיין בקדחתנות: גירויים אינסופיים, תנועה מהירה ממקום למקום, דרישה מתמדת להספיק הרבה במעט זמן... נוסיף לזה: חשיפה מתמדת לחדשות, זיהום אוויר שמשפיע על הנשימה, חששות ממצב כלכלי/ בטחוני/ נפשי/בריאותי, צריכה מוגברת של קפה, שתייה מתוקה (המכילה ממתיק מלאכותי), סוכר ומזונות מעובדים, חוסר שעות שינה, פחד/דיכאון/חרדות, חסרים תזונתיים (מגנזיום וויטמינים מקבוצת B), עישון, נטילת תרופות... כל זאת עוד מבלי שהוספנו כל מיני "קטנות" שכאלו כמו מריבה עם הבעל/ ילדים/ בוס/ שכן...

חשוב שנזכור כי כולנו חשופים לזה. לא משנה כמה נתרגל יוגה ומדיטציה, זה חל גם עלינו, מעצם היותנו חיים בתקופה זו. חישבו על כך: מספיק שמספר "חלונות" פתוחים במחשב, מוסיקה מסביב, רעשים מבחוץ ועוד שיחת טלפון מתנהלת ברקע והנה אנחנו כבר בעומס. התוצאות של סטרס תמידי ויומיומי יכולות להיות "שקטות" ומחלחלות אט אט... הנה רשימה קטנה של מתנות הסטרס: בעיות נשימה (נשימה הפוכה, נשימה קצרה, שימוש לקוי בשרירי הנשימה), עייפות ותשישות עמוקה ותמידית (ואז שימוש נוסף בקפאין אשר יוצר עוד עומס ע"י הגברת האדרנלין בגוף), בעיות עיכול, ירידה בריכוז, עודף או חוסר תאבון, פגיעות רגשית, הפרעות שינה ועוד...

אך אין לראות במערכת העצבים הסימפטטית "אויב" שלנו. חשוב לציין כי רמת מתח עדינה בגוף הינה חיונית על מנת שנוכל להתנהל באורח החיים המודרני אשר נולדנו לתוכו, על מנת שנשרוד.  חשוב עוד יותר לדעת לנהל נכון מתח בחיינו, לזכור שהוא חיוני והכרחי לקיומנו שכן הישרדות במושגים של ימנו אינה כרוכה ביכולת לנוס מהר בבריחה מפני חיית טרף אלא ביכולת לקום בבוקר עם אנרגיה טובה ולשמור על ערנות חיובית לאורך כל שעות היום.

וקצת על הפאראסימפטטית

מערכת זו חשובה וחיונית בגופנו ממש כמו אחותה המשלימה- הסימפטטית. זוהי המערכת אשר מאפשרת לנו To let Go, להרפות, לנוח, לעכל מזון פיסי ורגשי ובכלל להאט את הקצב. אך גם מערכת זו לא צריכה להיות דומיננטית שכן אז האיכות השלטת תהיה כבדה, איטית מידי, חשוכה ומושכת כלפיי מטה.  בהקשר של מערכת העצבים הפארא סימפטטית זהו המקום לציין את עצב הואגוס Vagus Nerve אשר הנו העצב המרכזי של מערכת זו.

זהו העצב העשירי מבין שניים עשר עצבים קראניאלים, משמע יוצא מהמוח ולא מעמוד השדרה. זהו העצב המרכזי של מע' העצבים הפראסימפטטית, הארוך והמסועף מכולם. עצב תחושתי האחראי על תחושת בחילה ורפלקס שיעול, תנועתי האחראי על החיך הרך, בית הקול וחלק משרירי הלעיסה.

הוא אחראי על רוב פעולת מערכת העצבים הפאראסימפתטית: האטת קצב הלב, בריאות- אחראי על כיווץ הברונכים, ובמערכת העיכול-הגברת הפרשת מיצי עיכול ופרסטלטיקה. 80% מהתפקוד שלו הוא סנסורי, כלומר מהגוף למוח. לדוגמא: כאשר אנו חושבים על אוכל ואפילו מריחים אוכל, מתחיל בגופינו תהליך בו מערכת העצבים מעבירה מסרים דרך עצבים שונים ובעיקר באמצעות עצב הוואגוס אל אברי מערכת העיכול.
גירוי מכני (ולא תרופתי) שלו באזור הלוע יכול לגרום להקאות והאטת קצב לב. 

המסלול של הואגוס:

בפנים- מעצבב אוזן חיצונית, תיבת תהודה, מנגנון בליעה, שרירי ההגייה, שרירי הבעה
בגרון – נותן הוראה לבליעה ולהוצאת קול ולכן חשוב ביותר לתקשורת פנים מול פנים
שני הערוצים שלו מתחברים אל הוושט
דרך שני ערוצים אלו הוא מגיע לקנה הנשימה, מתפצל לעץ הברונכיאלי בשני צידי הריאות, הואגוס נותן את ההוראה לנשום לאט, לכן נשימה סרעפתית תפעיל אותו
מעצבב את הלב, כיס המרה, לבלב
נכנס מתחת לסרעפת ומגיע לקיבה מימין ולכבד משמאל
מעביר תחושות ויסראליות: תחושות מתוך האיברים הפנימיים: פרפרים, בחילה, שלשול, כאבי בטן
כשהוואגוס מגורה ישנה תחושת שלווה עמוקה, שכן הוא קשור להפרשת אוקסיטוצין

אז איך מנהלים סטרס בצורה נכונה?
קודם כל נרגעים... חשוב שלא להיבהל מהידיעה שסטרס קיים בגופנו, אנו יכולים לחיות עימו בשלום על ידי תזונה נכונה, תרגול פיזי והכי חשוב- להכיר ולדעת ולזהות כשהוא נוכח. כל דבר אשר יגרה ויפעיל את עצב הואגוס ישרת אותנו: הקשבה למוסיקה טובה, אכילה איטית עם תשומת לב, שינה טובה, מקלחת חמה ביום קר, שירה (מנטרות או שירה מקודשת בהחלט מומלץ!), שהות בטבע ובכלל להאט את הקצב. 
לעשות לאט ומעט במקום מהר והרבה.

תרגול יוגה אשר תומך בהורדת סטרס:
1. נאדי שודאנה זוהי נשימת נחיריים אשר מווסתת את שתי מערכות העצבים בגוף 
(לפירוט של הטכניקה ניתן לקרוא כאן בהרחבה)
2. שכיבה על הבטן על כרית מוארכת (בולסטר)
3. כל כיפוף קדימה מפעיל (ולכן מרגיע...) את הואגוס: כלב מביט מטה, כפיפות קדימה בישיבה וכו'
4. נשימה סרעפתית מלאה

נספח: התפקודים השונים של סימפטטית ופאראסימפטטית לפי מערכות בגוף:

החיים שלי אינטנסיביים,  וכדי להשאר מאוזנת, אני צריכה למצוא רגעים של הרפייה ומנוחה, והרבה דרכים יצירתיות לשחרור מתח. אחרת הגוף מתחיל לסמן ולדבר בשפה שלו: השכמות תפוסות, הנשימה קצרה, הראש מוטרד... כשזה קורה, אני מקשיבה ומבינה שהגוף מבקש לעצור ולשחרר. כשאני לא מקשיבה וממשיכה לרוץ, איתותי הגוף מתחזקים.  מכירים את זה...?

בכל יום בקליניקה שלי אני פוגשת אנשים שסובלים מתסמינים של מתח כרוני: קשיי נשימה, תשישות, בעיות לב, שינה ועיכול, כאבי גב, צואר וראש, בעיות הורמונליות, חוסר שקט, עצבנות, נטייה להתמכרויות, חוסר סיפוק, חולשה של המע' החיסונית ושל הכבד,  דכאון, חרדה, לחץ דם, מחלות אוטואימיוניות ועוד.
מתח בעיני הוא הפרעה תרבותית. מילדות מלמדים אותנו להשאר בשליטה, הישגיות, עומס, ותמיד לעבוד קשה... ואף אחד לא מלמד אותנו שזה בסדר להרפות ולשחרר.

צבירת מתח כרוני - כך רבים מאיתנו מתפקדים מדי יום. איך זה קורה? 

1. מצב חירום מדומה: המתח בו אנו מתנהלים, מפעיל מנגנון הישרדותי אבולוציוני עתיק. זוהי תשדורת של "מצב חירום" מדומה שמזניקה את מערכת העצבים הסיפטתית, ואיתה דריכות וכיווץ שרירי הגוף. מנגנון המתח ההשרדותי שאמור להיות מופעל רק כשנמר תוקף אותנו בג'ונגל, נשאר פועל למשך חודשים ולעיתים שנים. וכך, אנחנו חיים את חיינו עם מערכת עצבים דרוכה ושרירים נוקשים. מה קורה אז?

2. הזרימה נפגעת: חשבו על צינור רחב שלפתע התכווץ - אנרגיית חיים (פראנה) מתקשה לזרום בגוף כשהוא נוקשה. התוצאה: הנשימה הופכת שטוחה, זרימת הדם נפגעת, ואיתה חילוף החומרים, רמת החיוניות, השינה והמערכת החיסונית כולה. 

3. שומר הראש: כשהסטרס נמשך, הוא תובע המון אנרגיה. מרכזי הגוף והנפש נחלשים, אנחנו פחות מחוברים לעצמינו. בתגובה הראש (מיינד) "לוקח פיקוד". המיינד טוב בניהול חשבון בנק - אבל גרוע בהרפיית מתחים. זרימת אנרגיה, רגש וחיוניות... זה ג'יבריש בשבילו.
ואנחנו? בתוך המגדל בבל הזה הופכים להיות לא שמחים, לא בריאים, עייפים. רצים על טייס אוטומטי בקהות חושים. המיינד ממשיך לירות פקודות של סטרס ושליטה, שיוצרות החמרה. הוא מנהל אותנו, אבל כמו בוס גרוע. הוא לא מבין מה באמת הגוף והנפש צריכים. 

4. עכשיו הגוף מאותת: בשלב הזה הגוף מתחיל לדבר איתנו דרך קשיים פיזיים ונפשיים. זו דרכו לומר ולסמן שלא טוב לו, ושקשה לו לשמור על בריאותינו במצב הקיים.
 
5. הקשבה לשפת הגוף - או התעלמות? עכשיו תפקידנו להכנס  לתמונה. זה הזמן ללמוד את השפה של הגוף שלנו. עצרו והקשיבו לאיתותים, לכל חסימה רגשית או פיזית שאתם סוחבים. הם חשובים. ככל שתתעלמו מהם, הם יתגברו או ימצאו דרכים חדשות להסב את תשומת ליבכם. קחו נשימה ושימו לב, ממש עכשיו תוך כדי הקריאה, לתחושות שעולות בכם.

אם בחרנו להמשיך לרוץ על אוטומט ולהתעלם - חזרו לתחילת הטקסט, על כל הבעיות בהן אני נתקלת כתוצאה ממתח. זה לא ישתפר אם לא נלמד את הגוף והנפש מציאות חדשה, שבה מותר להרפות.

אם בחרנו להקשיב - קחו נשימה והרפו בנשיפה... יופי. זה הזמן ללמוד לשחרר!
להזכר איך להרפות ולשחרר מתח - זו לקיחת אחריות אמיתית על חיינו. זו  גם אחת המיומנויות החשובות, הנעימות, הטבעיות והמתגמלות ביותר שאפשר ללמוד. מיומנות שתהדהד בביתינו ובכל מי שסביבינו.

יש לנו את כל הכלים כדי לעשות זאת: גוף שמדבר איתנו, נפש שיודעת לסמן כשנעים ונכון לה, ויכולת טבעית להשתנות עם החיים. הנשימה היא מפתח מרכזי בלמידת ההרפייה, ובפרט הנשיפה. ריברסינג נפלא בזה, ובמהרה ניתן להרגיש "כאילו טון מתח השתחרר ממני" כמו שאמרה לי מטופלת השבוע. נרגיש הקלה אדירה בנשימה, שיפור עצום בשינה, עלייה בחיוניות ובשמחת החיים, ואיזון מחודש מכל הבחינות.

כיצד נלמד להרפות מתח? בתוכינו אנחנו יודעים בדיוק איך...

שחרור רגשות שעולים במהלך היומיום /  פעילות גופנית קבועה / תשומת לב לנשימה ולסימני הגוף  / תרגול נשימה וריברסינג / שינה מספקת- 7-8 שעות בלילה / תזונה בריאה / חשוב: מנוחה והנאה הן לא מותרות! נקדיש זמן לעיסוקים מהנים ומרגיעים, נטולי מטרה: שהייה בטבע, בים, הקשבה למוזיקה, עיסוי, יצירה, ריקוד, מדיטציה, שיחה עם חבר טוב, וכל מה שיוצר תחושה טובה.
התחושה הנעימה, היא האיתות של הגוף והנפש שאנחנו פועלים בכיוון הנכון  והבריא לנו.
                                                 

בואו נשחרר כבר עכשיו:

תרגיל נשימה של חמש דקות לשחרור מתח

שלב 1-  כשתי דקות (20-30 נשימות): שבו בנוחות או שכבו. הניחו יד על הבטן, נשמו והרגישו היכן יש מתח או דריכות בגופכם. אל תתעלמו מהתחושה גם אם היא לא נוחה! תנו מקום למה שעולה, הקשיבו. זוהי שפת הגוף שלכם.  

שלב 2 -כשתי דקות (20-30 נשימות): שאיפה מגבירה- נשיפה משחררת: התעצמות התחושות מסייעת להן להתבטא ולהשתחרר. לכן תוך נשימות איטיות ועמוקות, עם כל שאיפה תנו לתחושה להתעצם (המתח הופך יותר מתוח, מועקה עוד יותר מעיקה, שריר מכווץ נהיה יותר מכווץ...), ואז בנשיפה ארוכה מאוד, שחררו ודמיינו שאתם מרפים אל זרועות גדולות ונעימות. ושוב- עם כל שאיפה הזמינו את התחושה להתעצם, ועם הנשיפות הרפו את שרירי הגוף והפנים, והרגישו שאתם שוקעים אל זרועות שעוטפות אתכם.

שלב 3- דקה אחרונה: רק נשמו והרפו בעדינות אל הזרועות הנעימות. תנו לגוף להיות צף ורפוי. 

מאחלת לנו ימים בהם נקשיב לצרכי הגוף והנפש שלנו!
קרן אהרוני-ברס

לשאלות ושיתופים בהמשך למאמר, על סימני הגוף והנפש שלכם ועוד -  אתם מוזמנים לכתוב לי ולהתייעץ.

*

קרן אהרוני ברס - טיפולי ריברסינג, נשימה מעגלית וסדנאות ריברסינג, תרפיה ומודעות.

זמן נשימה עם קרן אהרוני ברס - ריברסינג בתל אביב. בסדנת "זמן נשימה" נחווה את השפעתה המדהימה של עבודת העומק דרך ריברסינג ונשימה מעגלית, ונשלב גם טכניקות נוספות: ביו-אנרגיה, מדיטציה והילינג. ריברסינג היא שיטה עוצמתית ונהדרת, דרכה נלמד לשחרר מטענים ודפוסים שמפריעים לנו,  ונתמלא באנרגיה חיובית וחדשה. ב-26.6.2018 בסטודיו טיליה בתל אביב
  [email protected] לפרטים נוספים: צפריר 054-3088737