מאמר על רוחניות - תודעת שפע מול תודעת חוסר
כוכב האהבה או כוכב הקבצנים?
מאת – וירן בוגנים
כשמתעורר אלמנט המודעות בחווית חיינו, נחשפים לעיתים קרובות, עוד ועוד סתירות וניגודים שאותם רק החלל הריק והאינסופי של נשמתנו יכול להכיל.
החיים שנחשפים כחוויה רוחנית מתפרצת ללא כיוון מוגדר, ללא הגבלות, פוגשים בתוכנו מיינד קולקטיבי
עמוס ברעיונות וידע היסטורי שנצבר מאז שהחלה האנושות להתייחס לעצמה.
בתוך המיינד הקולקטיבי הזה נמצאת כמובן גם כל תפיסת "האני" הפרטי, חוויה כאילו אישית שאותה כולנו חולקים ומולה כולנו מתמודדים.
אותו "אני" שהורגל תמידית לצמצם ולהגדיר את גבולותיו, בכדי שידע תמיד על מה הוא צריך לשמור בכדי שלא יעלם, נאלץ להתמודד עם אתגרים לא פשוטים כאשר הוא פוגש ברשמים אינסופיים שהמילה גבול זרה להם.
לכן מופיע כל כך הרבה בלבול בתוכנו בכל פעם שאנו נפגשים עם מוחלטותו של המוות, או התפרצותם של החיים, או חוסר גבולותיה של האהבה, או עומקה האינסופי של הנשמה..
אותו "אני" ירגיש בשליטה על המצב רק כל עוד הוא מסוגל לתייגו במגירה המתאימה ובגבולותיו המתאימים בתוך הסיפור המתמשך שאותו "האני" מתאמץ כל כך לשמר בכדי להסתיר את הסוד הגדול והשמור ביותר של החיים.
אותו מפגש בין האינסופי למצומצם, יהיה לעיתים כל כך חזק וגורף כך שיסחוף כל תחושת פרטיות או קצה. יתכן שברגע מסויים נהיה כולנו האהבה עצמה, סוחפת, עוצמתית וכל כך לא אישית. אולם כחלוף נשימה, ברגע שנחזור לתודעת "האני", מייד נשכתב את הרגע הקודם מחדש ונתייגו במגירת "הרגעים שבהם אני מאוהב". עם כל המשמעויות וההתניות ההיסטוריות והחברתיות, הטחונות עד דק, של עניין כל כך חי, חדש, לא מוגבל וזורם ברגע.
לאחרונה החל המיינד הקולקטיבי להזין לתוך תפיסת עולמו מושג רוחני חדש.
"מחשבה בוראת מציאות".
התרגשות כה רבה אוחזת באנשים שמגלים את "הסוד" הגדול. הם אינם מופרדים מתופעת החיים אלא חלק אינטגרלי מהזרימה השוצפת, חלק שיכול אף לצבוע את הנהר בצבעים נבחרים שאותם היינו מעדיפים לראות על הציור.
אותו "אני" פרטי\קולקטיבי שבעבר העדיף להשתמש במושגים של כניעה או שירות, בשביל להמשיך לשמר את המצומצם שפוגש את האינסופי, מגלה עכשיו שניתן גם לגלוש על גלי החיים המתפרצים ולא רק להרכין את ראשו בענווה וכניעה ולחכות שהאינסוף יחלוף..
מחשבות הן המנה המועדפת על האני שמאגד לנו את "סיפור חיינו".
הוא יכול לאכול אותם בוקר צהריים וערב ולא לשבוע לעולם. עם מחשבות, "אני" מרגיש בבית.
זהו חומר הגלם המועדף עליו (ולמעשה זהו חומר הגלם היחידי שמרכיב אותו) כי כל כך נח להתאים אותו בדיוק למגבלות האני כך שהסיפור המסופר יוכל להמשיך להתקיים.
אז עכשיו שבעזרת המחשבות ניתן ליצור מציאות.. מה יעשה אותו אני קולקטיבי עם עובדה מהממת זאת?
פעולות הרצייה, התשוקה, השימור והחיפוש של האני, תמיד ימשיכו לפעול במסגרת האני שכן הם בדיוק הדלק המושלם להמשך קיומו.
התשוקה למשל היא בדיוק הדרך הנוחה לאני לחוות את אינסופיותה של האהבה בתוך תחום מצומצם ומוגבל ושמור.
שמור מפני הטמעות אמיתית..
התשוקה כמו מזמינה אותך לבוא לבקר במרחבי האינסוף שם גבולותיך נמסים, אך עם הבטחה צמודה (ושקרית) של המיינד הקולקטיבי – שאם תיקח אותה עד סופה – היא תגיע אל סיפוקה. כאילו שבסיפוקה השקט הנצחי יחזור.. כאילו שלתשוקה יש סוף...
אפילו החיפוש הכה מדובר משרת את צמצומו של האני. מרחיק את עובדת היותנו "זה" מהרגע ושם אותו על הר בלתי מושג אי שם בהמשך הדרך.
החיים הזורמים מפגישים אותנו עם האינסוף דרך אהבה, אור, קדושה, מדיטציה, אמון, אחדות וכדומה.
אנחנו עם האני המצומצם שלנו כמו באים עם כף לאכול אותם. לפעמים עם כפית.
במקום לפתוח פה\לב\ידיים לרווחה ולתת לבולע להיבלע, לחווה להפוך לחוויה.
כמו אינטימיות בין שניים שאוחזים מקל ארוך ונוגעים זה בזו רק בקצות המקל.. במקום להיטמע ולהפוך לאחד..
אז איזו מציאות אנו בוחרים ליצור לעצמינו?
מיהו זה המשתמש במחשבות ליצירת מציאות חיינו?
לרוב יהיה זה שוב אותו אני קולקטיבי שכולנו חולקים. האם "אני" זה אכן משרת את בחירת המציאות שנשמתנו היתה יוצרת לעצמה?
מבט כנה בבחירותינו, מבט עמוק בשאיפותינו ובמציאות שאנו יוצרים לעצמנו, מעלים לעיתים קרובות את הרושם שאנו לא באמת מתואמים עם עוצמתה וחוסר מוגבלותה של מהותנו.
נשמתנו שיודעת ידיעה שמעבר למילים מהו מהותה, מוצאת עצמה לעיתים קרובות, נוכחת בגוף ובתודעה של קבצנים וקמצנים.
כש"אני" קבצן שכזה יוצר מציאות בייקום ומשתמש במחשבות הקולקטיביות עבור זה, לרוב הוא ימצא עצמו מבקש את הפוטנציאל החלקי בלבד. הפוטנציאל המצומצם שימשיך לשמור על מורכבותה וניבדלותה של זהותו הפרטית המדומה.
הוא לא יבקש אהבת אינסוף לכל שתמיס את גבולותיו – אלא יבקש אהבה קטנה, פרטית שקטה ופשוטה.
הוא לא יבקש שפע של אור בחייו שיאיר כל פינה אפילה של גבול מדומה – הוא יבקש רק קצת אור על מנת להמשיך בדרך הקשה המדומה אל היעד הבלתי מושג.
לא יבקש הילינג לרוחו נפשו וגופו אלא יסתפק בטיפול רייקי או סדנה אחרת.
הוא לא יבקש את כוחה, חדותה ועוצמתה המטהרת של האמת לחייו – הוא רק יבקש אמת ברגעים המבלבלים והמתסכלים ואחר כך מייד יקפל את המראה.
הוא לא יבקש אושר אינסוף המבעבע עמוק מבפנים ומשמיד כל סבל משמר זהות – הוא יבקש שיהיה בסדר. שיהיה שמח. שלא יפריעו לו יותר מדי והוא הקטן ישמח בחלקו.
הוא גם לא יבקש לתת בנתינה שלמה מעמקי אחדותו אל האחר – יעדיף לתת במידה הנכונה ו"הראויה" על מנת לשמור על מאזן האימה. אתה קיים שם. אני קיים כאן..
אי אפשר להאשים את אותו אני קולקטיבי שהוא מנסה לשמר את עצמו. הרי זה בדיוק תפקידו וקלקלתו.
לעיתים נדמה שזה פשוט מסובך מדי. מורכב מדי. קשה מדי. לא ארצי מדי.
לבקש את מה שבאמת יכולנו ואמורים אנו לקבל.
הצורך בשימור הסיפור, המגן עלינו באשליית הפרטיות הקולקטיבית, מובן למדי, אבל נשמה שכבר חוותה רגעים של גדלותה, יודעת בתוכה את האמת.
נח לנו כקבצנים וכקמצנים. יכולנו לבקש כל כך הרבה יותר. יכולנו לתת כל כך הרבה יותר.
כשנפנים זאת ברגע,
אם נהיה אמיצים,
פתאום נגלה משהו חדש,
נשמה יוצרת מציאות.
*
קראו עוד על "מהי רוחניות?" בבלוג של כוכב האהבה - רוחניות עכשוית, רוחניות מתקדמת ועוד.
כוכב האהבה או כוכב הקבצנים?
מאת – וירן בוגנים
כשמתעורר אלמנט המודעות בחווית חיינו, נחשפים לעיתים קרובות, עוד ועוד סתירות וניגודים שאותם רק החלל הריק והאינסופי של נשמתנו יכול להכיל.
החיים שנחשפים כחוויה רוחנית מתפרצת ללא כיוון מוגדר, ללא הגבלות, פוגשים בתוכנו מיינד קולקטיבי
עמוס ברעיונות וידע היסטורי שנצבר מאז שהחלה האנושות להתייחס לעצמה.
בתוך המיינד הקולקטיבי הזה נמצאת כמובן גם כל תפיסת "האני" הפרטי, חוויה כאילו אישית שאותה כולנו חולקים ומולה כולנו מתמודדים.
אותו "אני" שהורגל תמידית לצמצם ולהגדיר את גבולותיו, בכדי שידע תמיד על מה הוא צריך לשמור בכדי שלא יעלם, נאלץ להתמודד עם אתגרים לא פשוטים כאשר הוא פוגש ברשמים אינסופיים שהמילה גבול זרה להם.
לכן מופיע כל כך הרבה בלבול בתוכנו בכל פעם שאנו נפגשים עם מוחלטותו של המוות, או התפרצותם של החיים, או חוסר גבולותיה של האהבה, או עומקה האינסופי של הנשמה..
אותו "אני" ירגיש בשליטה על המצב רק כל עוד הוא מסוגל לתייגו במגירה המתאימה ובגבולותיו המתאימים בתוך הסיפור המתמשך שאותו "האני" מתאמץ כל כך לשמר בכדי להסתיר את הסוד הגדול והשמור ביותר של החיים.
אותו מפגש בין האינסופי למצומצם, יהיה לעיתים כל כך חזק וגורף כך שיסחוף כל תחושת פרטיות או קצה. יתכן שברגע מסויים נהיה כולנו האהבה עצמה, סוחפת, עוצמתית וכל כך לא אישית. אולם כחלוף נשימה, ברגע שנחזור לתודעת "האני", מייד נשכתב את הרגע הקודם מחדש ונתייגו במגירת "הרגעים שבהם אני מאוהב". עם כל המשמעויות וההתניות ההיסטוריות והחברתיות, הטחונות עד דק, של עניין כל כך חי, חדש, לא מוגבל וזורם ברגע.
לאחרונה החל המיינד הקולקטיבי להזין לתוך תפיסת עולמו מושג רוחני חדש.
"מחשבה בוראת מציאות".
התרגשות כה רבה אוחזת באנשים שמגלים את "הסוד" הגדול. הם אינם מופרדים מתופעת החיים אלא חלק אינטגרלי מהזרימה השוצפת, חלק שיכול אף לצבוע את הנהר בצבעים נבחרים שאותם היינו מעדיפים לראות על הציור.
אותו "אני" פרטי\קולקטיבי שבעבר העדיף להשתמש במושגים של כניעה או שירות, בשביל להמשיך לשמר את המצומצם שפוגש את האינסופי, מגלה עכשיו שניתן גם לגלוש על גלי החיים המתפרצים ולא רק להרכין את ראשו בענווה וכניעה ולחכות שהאינסוף יחלוף..
מחשבות הן המנה המועדפת על האני שמאגד לנו את "סיפור חיינו".
הוא יכול לאכול אותם בוקר צהריים וערב ולא לשבוע לעולם. עם מחשבות, "אני" מרגיש בבית.
זהו חומר הגלם המועדף עליו (ולמעשה זהו חומר הגלם היחידי שמרכיב אותו) כי כל כך נח להתאים אותו בדיוק למגבלות האני כך שהסיפור המסופר יוכל להמשיך להתקיים.
אז עכשיו שבעזרת המחשבות ניתן ליצור מציאות.. מה יעשה אותו אני קולקטיבי עם עובדה מהממת זאת?
פעולות הרצייה, התשוקה, השימור והחיפוש של האני, תמיד ימשיכו לפעול במסגרת האני שכן הם בדיוק הדלק המושלם להמשך קיומו.
התשוקה למשל היא בדיוק הדרך הנוחה לאני לחוות את אינסופיותה של האהבה בתוך תחום מצומצם ומוגבל ושמור.
שמור מפני הטמעות אמיתית..
התשוקה כמו מזמינה אותך לבוא לבקר במרחבי האינסוף שם גבולותיך נמסים, אך עם הבטחה צמודה (ושקרית) של המיינד הקולקטיבי – שאם תיקח אותה עד סופה – היא תגיע אל סיפוקה. כאילו שבסיפוקה השקט הנצחי יחזור.. כאילו שלתשוקה יש סוף...
אפילו החיפוש הכה מדובר משרת את צמצומו של האני. מרחיק את עובדת היותנו "זה" מהרגע ושם אותו על הר בלתי מושג אי שם בהמשך הדרך.
החיים הזורמים מפגישים אותנו עם האינסוף דרך אהבה, אור, קדושה, מדיטציה, אמון, אחדות וכדומה.
אנחנו עם האני המצומצם שלנו כמו באים עם כף לאכול אותם. לפעמים עם כפית.
במקום לפתוח פה\לב\ידיים לרווחה ולתת לבולע להיבלע, לחווה להפוך לחוויה.
כמו אינטימיות בין שניים שאוחזים מקל ארוך ונוגעים זה בזו רק בקצות המקל.. במקום להיטמע ולהפוך לאחד..
אז איזו מציאות אנו בוחרים ליצור לעצמינו?
מיהו זה המשתמש במחשבות ליצירת מציאות חיינו?
לרוב יהיה זה שוב אותו אני קולקטיבי שכולנו חולקים. האם "אני" זה אכן משרת את בחירת המציאות שנשמתנו היתה יוצרת לעצמה?
מבט כנה בבחירותינו, מבט עמוק בשאיפותינו ובמציאות שאנו יוצרים לעצמנו, מעלים לעיתים קרובות את הרושם שאנו לא באמת מתואמים עם עוצמתה וחוסר מוגבלותה של מהותנו.
נשמתנו שיודעת ידיעה שמעבר למילים מהו מהותה, מוצאת עצמה לעיתים קרובות, נוכחת בגוף ובתודעה של קבצנים וקמצנים.
כש"אני" קבצן שכזה יוצר מציאות בייקום ומשתמש במחשבות הקולקטיביות עבור זה, לרוב הוא ימצא עצמו מבקש את הפוטנציאל החלקי בלבד. הפוטנציאל המצומצם שימשיך לשמור על מורכבותה וניבדלותה של זהותו הפרטית המדומה.
הוא לא יבקש אהבת אינסוף לכל שתמיס את גבולותיו – אלא יבקש אהבה קטנה, פרטית שקטה ופשוטה.
הוא לא יבקש שפע של אור בחייו שיאיר כל פינה אפילה של גבול מדומה – הוא יבקש רק קצת אור על מנת להמשיך בדרך הקשה המדומה אל היעד הבלתי מושג.
לא יבקש הילינג לרוחו נפשו וגופו אלא יסתפק בטיפול רייקי או סדנה אחרת.
הוא לא יבקש את כוחה, חדותה ועוצמתה המטהרת של האמת לחייו – הוא רק יבקש אמת ברגעים המבלבלים והמתסכלים ואחר כך מייד יקפל את המראה.
הוא לא יבקש אושר אינסוף המבעבע עמוק מבפנים ומשמיד כל סבל משמר זהות – הוא יבקש שיהיה בסדר. שיהיה שמח. שלא יפריעו לו יותר מדי והוא הקטן ישמח בחלקו.
הוא גם לא יבקש לתת בנתינה שלמה מעמקי אחדותו אל האחר – יעדיף לתת במידה הנכונה ו"הראויה" על מנת לשמור על מאזן האימה. אתה קיים שם. אני קיים כאן..
אי אפשר להאשים את אותו אני קולקטיבי שהוא מנסה לשמר את עצמו. הרי זה בדיוק תפקידו וקלקלתו.
לעיתים נדמה שזה פשוט מסובך מדי. מורכב מדי. קשה מדי. לא ארצי מדי.
לבקש את מה שבאמת יכולנו ואמורים אנו לקבל.
הצורך בשימור הסיפור, המגן עלינו באשליית הפרטיות הקולקטיבית, מובן למדי, אבל נשמה שכבר חוותה רגעים של גדלותה, יודעת בתוכה את האמת.
נח לנו כקבצנים וכקמצנים. יכולנו לבקש כל כך הרבה יותר. יכולנו לתת כל כך הרבה יותר.
כשנפנים זאת ברגע,
אם נהיה אמיצים,
פתאום נגלה משהו חדש,
נשמה יוצרת מציאות.
*
קראו עוד על "מהי רוחניות?" בבלוג של כוכב האהבה - רוחניות עכשוית, רוחניות מתקדמת ועוד.
*
סדנת שפע והגשמה - עם נירוואן עמנואל לב
מזמינים את השפע לאהבה, לפרנסה, לזוגיות ולנשמה
סדנה מיוחדת ומעמיקה עם נירוואן עמנואל לב, בה נעמיק נחקור ונאיר את השפע בכל הרבדים השונים המשפיעים על חיינו.
נאיר את המקומות בתוכנו שחוסמים או מעכבים שפע זה ונשלח לשם ריפוי הרחבה ופתיחה המזמינה שפע רב לחיינו.
לפרטים: סדנת שפע והגשמה
0522849727 - nirvan@nirvanalev.com
RSS Feed
