אלן, אישה דקיקה, יפה וירוקת עיניים יושבת מולי, כתמיד חיוכה רחב ומלא חיים.
אני מבקשת ממנה להשמיע לי את הקול שעולה מתוך גופה – מתוך הגב הכואב, מתוך הקשבה לעומק העצמות.
"מה הן אומרות?" אני שואלת אותה.
"הן מספרות לי על אישה זקנה שחיה בתוכי. היא חותרת נגד הזרם בנהר שוצף. מאומצת, מגובננת."
אני מבקשת ממנה לשיר אותה.
אלן עוצמת עיניים. כתמיד כל הקבוצה מצטרפת - מקשיבה, מהמהמת, תומכת.
אלן מתחילה – קול דק וצורמני, גבוה ומצרצר. שונה לחלוטין מקולה הרגיל היפה והצלול. היא שרה. השירה נשמעת כמו מנגינה סינית עתיקה.
אני נזכרת בקונצרט מוזיקה משונה ששמעתי פעם בצפון הודו. קהל גדול חיכה זמן שם רב עד שהגיעה זמרת ממוצא טיבטי, זקנה וקמוטה. היא פתחה את פיה והתחילה לחרוק מנגינות עתיקות, שירי אהבה מההרים הגבוהים. לאוזניי אז זה היה בעיקר משונה. ככה נשמעת גם השירה של אלן, אלא שעכשיו אני מתענגת עליה, היא משמחת ומרתקת בעיניי, יפהפייה בגלל האותנטיות והעומק שיש בה.
לקול שלנו יש יכולת למצוא בעומק גופנו זיכרונות עתיקים, או חלקי נשמה אבודים. (לסקפטיים שביניכם: אפשר לומר גם שהקול מסוגל להתחבר לתודעה הקולקטיבית – מושג שקיים בפסיכולוגיה המודרנית – ולבטא חלקים ממנה).
בסביבה תומכת, אנחנו מסוגלים לצלול לתוך הקולות האלה, ולתת להם לבוא לידי ביטוי. למה זה טוב? הקולות האלה הם חלקי אישיות, חלקים פחות מוכרים לרוב. כשאנחנו נותנים להם ביטוי אנחנו הופכים להיות אנשים שלמים יותר, ולומדים מאותם חלקים אבודים את מה שיש להם להורות לנו.
"היא לוקחת אותי במעלה הנהר," אומרת אלן. "יש הקלה גדולה בגב. אנחנו מגיעות למפל..." וכאן הקול הצורמני הולך ונרגע, נהיה הרמוני, רך ונמוך יותר ויותר.
אלן פוקחת עיניים, גדולות וזורחות עוד יותר מקודם. היא אומרת שהזקנה לקחה אותה ממקום צר, עתיק וצורם בעצמות הכואבות – למקום חדש, מרחב פתוח ונעים. כשהיא הקשיבה לה, הזקנה השתנתה והפכה למשהו אחר, למישהי אחרת. "תודה על הריפוי," היא אומרת.
אני מבקשת ממנה להשמיע לי את הקול שעולה מתוך גופה – מתוך הגב הכואב, מתוך הקשבה לעומק העצמות.
"מה הן אומרות?" אני שואלת אותה.
"הן מספרות לי על אישה זקנה שחיה בתוכי. היא חותרת נגד הזרם בנהר שוצף. מאומצת, מגובננת."
אני מבקשת ממנה לשיר אותה.
אלן עוצמת עיניים. כתמיד כל הקבוצה מצטרפת - מקשיבה, מהמהמת, תומכת.
אלן מתחילה – קול דק וצורמני, גבוה ומצרצר. שונה לחלוטין מקולה הרגיל היפה והצלול. היא שרה. השירה נשמעת כמו מנגינה סינית עתיקה.
אני נזכרת בקונצרט מוזיקה משונה ששמעתי פעם בצפון הודו. קהל גדול חיכה זמן שם רב עד שהגיעה זמרת ממוצא טיבטי, זקנה וקמוטה. היא פתחה את פיה והתחילה לחרוק מנגינות עתיקות, שירי אהבה מההרים הגבוהים. לאוזניי אז זה היה בעיקר משונה. ככה נשמעת גם השירה של אלן, אלא שעכשיו אני מתענגת עליה, היא משמחת ומרתקת בעיניי, יפהפייה בגלל האותנטיות והעומק שיש בה.
לקול שלנו יש יכולת למצוא בעומק גופנו זיכרונות עתיקים, או חלקי נשמה אבודים. (לסקפטיים שביניכם: אפשר לומר גם שהקול מסוגל להתחבר לתודעה הקולקטיבית – מושג שקיים בפסיכולוגיה המודרנית – ולבטא חלקים ממנה).
בסביבה תומכת, אנחנו מסוגלים לצלול לתוך הקולות האלה, ולתת להם לבוא לידי ביטוי. למה זה טוב? הקולות האלה הם חלקי אישיות, חלקים פחות מוכרים לרוב. כשאנחנו נותנים להם ביטוי אנחנו הופכים להיות אנשים שלמים יותר, ולומדים מאותם חלקים אבודים את מה שיש להם להורות לנו.
"היא לוקחת אותי במעלה הנהר," אומרת אלן. "יש הקלה גדולה בגב. אנחנו מגיעות למפל..." וכאן הקול הצורמני הולך ונרגע, נהיה הרמוני, רך ונמוך יותר ויותר.
אלן פוקחת עיניים, גדולות וזורחות עוד יותר מקודם. היא אומרת שהזקנה לקחה אותה ממקום צר, עתיק וצורם בעצמות הכואבות – למקום חדש, מרחב פתוח ונעים. כשהיא הקשיבה לה, הזקנה השתנתה והפכה למשהו אחר, למישהי אחרת. "תודה על הריפוי," היא אומרת.
אני מחלקת את הקול לכמה רבדים או שכבות – בדומה לחלוקה של הנפש. יש את הקול הרגיל שלנו, שהצליל והאופי שלו ישקפו נאמנה את אישיותנו. בתוכו – או דרכו, נמצא את הקול הטבעי. זהו קול שנוכל להפיק ללא מאמץ – קול שיכול לרכב על גבי הנשימה שלנו. ככל שנחוש בנוח בסביבתנו, כך נוכל לפתח ולפתוח – גם בעזרת תרגילים פשוטים של תנועה, נשימה והקשבה, את הקול הטבעי הזה. ככל שהוא מעמיק הוא הופך להיות הקול של המהות, או קול הנשמה - זה שמשקף את טבענו הפנימי.
קולות נוספים שגיליתי במהלך ההוראה והמחקר שלי על קול וצליל – היו קול הרצון – שבאמצעותו אנחנו יכולים לגלות ולבטא את רצוננו וליצור מציאות. בנוסף יש את קול הצל – הקול המבטא את החלקים הנסתרים, הבלתי מוכר והמוכחש שלנו, ויש עוד רבים וטובים.
בסופו של כל קול יש נחמה. כשביטאנו עד תומו את החלק שביקש להתגלות בפנינו, הקשבנו לו – יכולים לבוא שקט וצלילות שהם טבענו העמוק. מכאן באים ועולים הקולות הצלולים, הניגונים המקודשים והמשמחים של נשמתנו. בכל קבוצה שאני עובדת איתה, מהר מאוד מגיעים הקולות הצלולים. הם באים ועולים במרחב הבטוח של ההקשבה התומכת. ושרים יחד את שירם.
קולות נוספים שגיליתי במהלך ההוראה והמחקר שלי על קול וצליל – היו קול הרצון – שבאמצעותו אנחנו יכולים לגלות ולבטא את רצוננו וליצור מציאות. בנוסף יש את קול הצל – הקול המבטא את החלקים הנסתרים, הבלתי מוכר והמוכחש שלנו, ויש עוד רבים וטובים.
בסופו של כל קול יש נחמה. כשביטאנו עד תומו את החלק שביקש להתגלות בפנינו, הקשבנו לו – יכולים לבוא שקט וצלילות שהם טבענו העמוק. מכאן באים ועולים הקולות הצלולים, הניגונים המקודשים והמשמחים של נשמתנו. בכל קבוצה שאני עובדת איתה, מהר מאוד מגיעים הקולות הצלולים. הם באים ועולים במרחב הבטוח של ההקשבה התומכת. ושרים יחד את שירם.
סדנאות עם הגר
במהלך פברואר אפשר עדיין להצטרף לקבוצה המתהווה בתל אביב - מזמינה אתכם לחוות דרכי את הריפוי שבצלילים ואת הרוך שמאפשר לקול להיפתח ולעלות בשמחה ובקלות בקורס שירה בדרך המיתרים
ימי ד' בערב בסטודיו קנטה ליד הסינמטק. מי שבא למפגש מתבקש להודיע לי לטלפון: 055-8818281 או למייל
בסופ"ש מיוחד במרחב מרפא וקסום אל מול הים נמצא מחדש את קולנו האמיתי, נחווה מדיטציות של צלילים מרפאים לעומק הגוף, הרגש והתודעה, וניפגש יחד למעגלי שירה מקודשת.
סדנת קסם הקול המרפא עם הגר ושאול
ימי ד' בערב בסטודיו קנטה ליד הסינמטק. מי שבא למפגש מתבקש להודיע לי לטלפון: 055-8818281 או למייל
בסופ"ש מיוחד במרחב מרפא וקסום אל מול הים נמצא מחדש את קולנו האמיתי, נחווה מדיטציות של צלילים מרפאים לעומק הגוף, הרגש והתודעה, וניפגש יחד למעגלי שירה מקודשת.
סדנת קסם הקול המרפא עם הגר ושאול
RSS Feed
