כשהוא הגיע, החיבוק, האור נפתח בחלונות. או אולי אצלי בלב, משהו החל מתנגן. החיבוק הגיע מתוכי. נזכרתי בבת אחת בכל תא בגופי מי אני. ההיזכרות הזו הייתה מאוד מוחשית, מעשית, כזו שאפשר לטעום ולדעת, כזו שאפשר ללכת איתה למכולת ולחבק איתה את הילדה שקמה מוקדם מדי. מוקדם מדי? בעצם לא, בדיוק בזמן.
וזה מה שהחיבוק אמר: את אני, אני את. אני היא את השלמה. יש בי את כל האהבה שאי פעם תצטרכי. יש בי את כל האהבה שקיימת. את כל הידע, את כל הטוב, את כל היופי. אני כאן תמיד. וככל שאת מתמסרת אליי, כך אנחנו נהיות דומות. ומהמקום הזה – באים הביטחון, השקט והיכולת לדעת מה נכון, מתי ולמה. וגם היכולת לא לדעת, שהיא הטובה ביכולות.
הבוקר הסוד הזה נדלק בלבי בשקט. אבל למדתי אותו מהמורה הגדול ביותר שלי: הצליל. הצליל מלמד אותי כבר שנים רבות (ואולי חיים רבים) מהי נוכחות. כשאני מנגנת ושרה הוא זורם בגופי. כמו נהר של אור הקול שלי מצית את כל התאים בתוכי, שוב ושוב, עד שהידיעה הפנימית הזו הופכת להיות מי שאני. בפשטות וללא מאמץ.
הסוד
בראשית 2013, הסוד הזה הוא שייך לכולם. אני אחת מאנשים רבים שלומדים ונזכרים, מלמדים ומזכירים לבני האדם את טבעם האמיתי. כולנו היום בעלי היכולת להשתמש בכלים שפעם היו סודיים ושמורים למעטים.
לפני עידנים, למדתי את תורת הצליל במקדשים העתיקים. אז היינו עוברים חניכה בתדרים של אור זהוב. הצליל של המקור ניגן בגופינו, בעזרת מכשיר מיוחד. גם אז, כמו היום, הצליל היה מרפא ופותח את כל המעברים והנתיבים בתוכנו, ומעורר את הידע הרדום בתוך ה-DNA שלנו. אחרי התהליך הזה הפכנו להיות כוהנים, והוכשרנו ללמד ולהעביר לאחרים – בעזרת שירה ותנועה, את הצליל האלוהי והטהור שיפתח אותם.
אני מספרת את זה, לא כדי לפזר פירורי מיסטיקה מסקרנים – אלא דווקא בגלל שהיום הידע הזה נהיה כל-כך נגיש. כל אחד יכול לשיר. רובנו לא מכירים את קולנו אבל כמה תרגילי נשימה ותנועות פשוטות - וקולנו יוצא לחופשי. ואז הוא לבדו, בעזרת הקשבה ותמיכה מתאימות – יכול לקחת אותנו לתוך גופנו, רגשותינו, זיכרונותינו – ולתוך נוכחות צלולה בחיים.
אושר הוא היכולת להתמסר לחיים
יותר ויותר אני מבינה: אושר הוא היכולת להתמסר. כשאני מסכימה לאכול את כל מה שהחיים מגישים לצלחתי, כשאני נעתרת למנגינה שהלב שלי מנגן – רגליי הולכות בעקבות מנגינת לבי ולוקחות אותי לעבר הגשמת חלומותיי.
זה מה שאני מבקשת לשמוע – ולזה אני מלמדת להקשיב: לאופן שבו הצליל האחד הקיים בכל מתנגן בתוכנו, לצליל הייחודי שלנו ולמנגינות שהוא יוצר. לכל אחד מאיתנו יש צליל טבעי, קול שמשתחרר כשאנחנו מרגישים בטוחים וחופשיים מביקורת. הצליל הזה יודע לפתוח אותנו כמו קוד של כספת. קליק, מנעולים פנימיים שלא ידענו על קיומם, נפתחים.
גם הילד שחי בתוכנו ולא מעיז להשמיע את קולו: כשהחיבוק (מתחילת המאמר) מגיע אליו (את זה אני רואה שוב ושוב על אינספור אנשים) הילד הפנימי –החלק החף והתם בתוכנו, תמצית נשמתנו – מתחיל לשיר. הנה מגיע קול שלא ידענו שחי בתוכנו. באים דמעות וצחוק ויופי רב.
ביום רביעי, ב-6 בפברואר 2013 יתקיים המפגש הראשון (שהוא פתוח לכל מי שמעוניין להגיע) לקורס שירה בדרך המיתרים - שיטה אלטרנטיבית לפיתוח קול ולריפוי בקול.
קורס מיוחד בו נצלול אל תוך מסע בנופי התודעה שלנו, דרך קול, צליל, מדיטציה ועוד
תוך כדי עבודתי בשיאצו, התחלתי ללמוד ידע קוסמי – שנמסר לי מהרוח דרך שירה ונגינה – לגבי ריפוי בצליל והתפתחות דרך הקול.
כדי להשלים את ההיבט הרגשי של העבודה הקולית למדתי תרפיה בקול ותנועה עם ברברה סלזברג (VMT) ואני עובדת כמטפלת מוסמכת בשיטה ב-7 השנים האחרונות.
לאורך השנים לימדתי קול וטיפלתי באנשים רבים במפגשים פרטניים וקבוצתיים. אני משלבת בעבודתי את ההיבטים הרגשיים והאנרגטיים שרכשתי בלימודיי עם הרוחניות שנמצאת בעומק השירה והצלילים.