צילום: לירן קמינר
מורה נסתר וחבר יקר אמר לי פעם "הכפיפות הזו שבגבך, היא הכפיפות שבנשמתך. אך אל לך לבלבל צניעות עם
התבטלות, כי ביום שתבחר לזקוף גבך – תזדקף עימו גם נשמתך. והיא תאיר את אורה בצניעות נוכחות ושמחה".
מורה יקר אחר - הראה לי את הדרך לשם. בעזרת כלי נפלא שנקרא קרניוסאקרל
כמה שאנו סוחבים על גבנו...
כאבי גב אצלי החלו כבר בתיכון. היתה זו תקופה בה אסרתי על הוריי להכנס לחדרי בשם זכאותי לפרטיות.
אותה פרטיות גרמה לי לא לספר להם שהמיטה נשברה ואני כבר חודשים ישן על מיטה עם חור במרכזה..
שלוש שנים ביחידה קרבית נושא משקלים הגדולים ממשקל גופי נתנו גם הם את אותותיהם.
עשור של לימודים ועבודות משרדיות השלימו את התמונה – אבדתי את האיזון הטבעי של היציבה. אני סובל מבעיות גב.
לפונה שבהודו, האשרם הנודע של אושו וסניאסיו, הגעתי ב 2001. החלקתי לתוך שגרת המדיטציות היומיות במהרה
ומצאתי את עצמי יושב מודט 4-8 שעות ביום, שוקע בחווית נוכחות עצמי, כשרק הגב מתעקש לצעוק בכל רגע שבו מופרת
שלוות הגוף.
האשרם של אושו משמש גם כמרכז בריאות וככזה נוכחים בו מורים מקצועיים רבים המטפלים ומעבירים הכשרות מטפלים בשיטות הטיפול השונות.
חיפשתי משהו ישיר. משהו מוכר. חזק. תפרקו לי את הגב וזהו. לחיצות כאב שמעלימות כאב בעזרת כאב...
הגורל כנראה רצה אחרת. מצאתי את עצמי נמשך לפוסטר שדיבר על שיטת טיפול שלא הכרתי – קרניוסקראל.
משהו שמדבר על ויסות צינור האנרגיה שעובר בעמוד השידרה שלנו ומחבר את הקרניו עם הסקראל (קודקוד לעצם הזנב).
לא הבנתי הרבה על מה מדובר, אולם תמונתו של המטפל שהיתה על הפוסטר כמו לחשה לי – זה כאן.
נרשמתי לטיפול מיוחד אצל קאי. מורה ותיק של שיטת קרניוסקרל.
כשהגעתי לחדר הטיפולים ופגשתי בקאי – הבנתי שכנראה היינו צריכים להפגש.
קאי נראה חיצונית מאד מרשים. יפני יפה תואר, גבוה מאד, שיער סוס שחור חלק גולש עד מעבר לגבו, גלימה של מאסטר
זן יפני ומבט של שתיקה שלווה.
כמעט ולא תקשרנו מילולית. הוא רק ביקש שאעמוד ישר. שאתכופף. שאפנה לצדדים. שאנשום עמוק.
זה הספיק לו בשביל לקבל את תמונת המצב של גבי.
נשכבתי על מיטת הטיפולים והוא רק הנחה אותי להרפות ולנשום. באותו הזמן הוא הרפה את שרירי הגב בלחיצות ותנועות
של שיאצו להכינו לקראת טיפול קרניוסקראל.
הטיפול עצמו היה החלק הכי מפתיע. כאילו כלום. הוא הניח את ידיו מתחת לגבי ועצם את עיניו. עצמתי עיני גם כן.
לאחר 20 דקות הוא הזיז את ידיו טיפה הצידה, עדיין על גבי, ועצם את עיניו. זה קרה שוב בפעם השלישית ואז עצר.
הוא קד קידה והודה לי על היותי מטופל נעים והלך.
קמתי מהמיטה קצת סהרורי... לא ממש הבנתי מה היה כאן ומה בדיוק היה הטיפול.
התלבשתי וקמתי לצאת מהבניין. יוצא לרחבה של האשרם וכמו באוטומט פונה אל עבר פינת העישון.
בוחר את הספסל הקבוע שלי ומתיישב.
מתיישב...?
מה? מה זו התחושה המוזרה הזו? אני יושב ממש אחרת לגמרי...כל המנח ישיבה מרגיש אחר לגמרי...
תדהמה גמורה. אני מתבונן בעצמי וקולט שאני יושב זקוף לגמרי. רפוי לגמרי ועדיין זקוף.
הישיבה היא כמו מושלמת...מה זה שתומך בי ככה בצורה כל כך נוחה וקלה? כאילו כל הגוף שלי על עצמותיו ושריריו
הורכב מחדש בצורה האופטימלית.
סיימתי את הסיגריה והלכתי לכיוון הג'רמן בייקרי. חברים פוגשים אותי בדרך וכל אחד נדהם כי אני נראה אחרת...
משהו בי זקוף יותר... גבוה יותר... נוכח יותר...
כל הגוף שלי נפתח. נפתח והרגיש מושלם. כמו לחוות הארה רק זו של הגוף.
כך בדיוק זה אמור להיות!
המשכתי להסתובב עם תחושת הבליס הזו. לא מאמין שזה ככה. לא מאמין שכזה קל. כזה פשוט. כזה מדהיםםם
לא מאמין שזה ישאר...
ככה מתחיל הספק לחלחל את תוך המציאות ולזרוע את זרעיו.
5 שעות החזיק הבליס. ואז קרס ברגע.
כמו ברגע שאפשרתי לזרע הספק למצוא אדמה בתוכי – הוא פרץ וגדל פרא.
ברגע ננעל לי כל הגוף. התכווץ הרבה יותר מקודם. הכל תפוס חזק חזק...
כבר ידעתי. לקבל. לנשום. להרפות. לתת לגל לעבור.
אכן אחרי יומיים הוא עבר והגוף נרפה שוב. הוא לא חזר למצב המושלם של אחרי הטיפול ועדיין, 80 אחוז מכאבי הגב שלי ירדו.
שיפור משמעותי מול מצבי לפני כן.
הבנתי איזו מתנה קיבלתי. כמו לראות את הפוטנציאל. לראות את האור. לראות כמה טוב ונכון זה יכול להיות.
אבל לא בעזרת קסם...גם הקסם צריך רגליים. גם הגב צריך שרירים וזוקפים ותומכים.
בלי שאסכים להיות יותר אדמה ופחות אויר, להתחבר ולהיות נוכח בגופי ולעשות איתו עבודה נוכחת וכנה – זה לא ילך.
הגוף שלי רוצה אותי כאן. רוצה את העבודה עליו כאן. במימד הכי ארצי שיש. את המימד הזה הוא משמש ובמימד הזה
הוא מתרפה.
במימד הההוא – קיבלתי את מתנת ההבנה.
אני רוצה להזדקף!
*
בהמשך הבנתי איך עבודת קרניו סקראל איכותית יכולה אכן להחזיר לגוף את הזיכרון של מצבו הקדום.
אבל את קאי... לא פגשתי שוב.
עכשיו תורי לעבוד.
הדסיה שחם - קרניו סקראל לתינוקות
התבטלות, כי ביום שתבחר לזקוף גבך – תזדקף עימו גם נשמתך. והיא תאיר את אורה בצניעות נוכחות ושמחה".
מורה יקר אחר - הראה לי את הדרך לשם. בעזרת כלי נפלא שנקרא קרניוסאקרל
כמה שאנו סוחבים על גבנו...
כאבי גב אצלי החלו כבר בתיכון. היתה זו תקופה בה אסרתי על הוריי להכנס לחדרי בשם זכאותי לפרטיות.
אותה פרטיות גרמה לי לא לספר להם שהמיטה נשברה ואני כבר חודשים ישן על מיטה עם חור במרכזה..
שלוש שנים ביחידה קרבית נושא משקלים הגדולים ממשקל גופי נתנו גם הם את אותותיהם.
עשור של לימודים ועבודות משרדיות השלימו את התמונה – אבדתי את האיזון הטבעי של היציבה. אני סובל מבעיות גב.
לפונה שבהודו, האשרם הנודע של אושו וסניאסיו, הגעתי ב 2001. החלקתי לתוך שגרת המדיטציות היומיות במהרה
ומצאתי את עצמי יושב מודט 4-8 שעות ביום, שוקע בחווית נוכחות עצמי, כשרק הגב מתעקש לצעוק בכל רגע שבו מופרת
שלוות הגוף.
האשרם של אושו משמש גם כמרכז בריאות וככזה נוכחים בו מורים מקצועיים רבים המטפלים ומעבירים הכשרות מטפלים בשיטות הטיפול השונות.
חיפשתי משהו ישיר. משהו מוכר. חזק. תפרקו לי את הגב וזהו. לחיצות כאב שמעלימות כאב בעזרת כאב...
הגורל כנראה רצה אחרת. מצאתי את עצמי נמשך לפוסטר שדיבר על שיטת טיפול שלא הכרתי – קרניוסקראל.
משהו שמדבר על ויסות צינור האנרגיה שעובר בעמוד השידרה שלנו ומחבר את הקרניו עם הסקראל (קודקוד לעצם הזנב).
לא הבנתי הרבה על מה מדובר, אולם תמונתו של המטפל שהיתה על הפוסטר כמו לחשה לי – זה כאן.
נרשמתי לטיפול מיוחד אצל קאי. מורה ותיק של שיטת קרניוסקרל.
כשהגעתי לחדר הטיפולים ופגשתי בקאי – הבנתי שכנראה היינו צריכים להפגש.
קאי נראה חיצונית מאד מרשים. יפני יפה תואר, גבוה מאד, שיער סוס שחור חלק גולש עד מעבר לגבו, גלימה של מאסטר
זן יפני ומבט של שתיקה שלווה.
כמעט ולא תקשרנו מילולית. הוא רק ביקש שאעמוד ישר. שאתכופף. שאפנה לצדדים. שאנשום עמוק.
זה הספיק לו בשביל לקבל את תמונת המצב של גבי.
נשכבתי על מיטת הטיפולים והוא רק הנחה אותי להרפות ולנשום. באותו הזמן הוא הרפה את שרירי הגב בלחיצות ותנועות
של שיאצו להכינו לקראת טיפול קרניוסקראל.
הטיפול עצמו היה החלק הכי מפתיע. כאילו כלום. הוא הניח את ידיו מתחת לגבי ועצם את עיניו. עצמתי עיני גם כן.
לאחר 20 דקות הוא הזיז את ידיו טיפה הצידה, עדיין על גבי, ועצם את עיניו. זה קרה שוב בפעם השלישית ואז עצר.
הוא קד קידה והודה לי על היותי מטופל נעים והלך.
קמתי מהמיטה קצת סהרורי... לא ממש הבנתי מה היה כאן ומה בדיוק היה הטיפול.
התלבשתי וקמתי לצאת מהבניין. יוצא לרחבה של האשרם וכמו באוטומט פונה אל עבר פינת העישון.
בוחר את הספסל הקבוע שלי ומתיישב.
מתיישב...?
מה? מה זו התחושה המוזרה הזו? אני יושב ממש אחרת לגמרי...כל המנח ישיבה מרגיש אחר לגמרי...
תדהמה גמורה. אני מתבונן בעצמי וקולט שאני יושב זקוף לגמרי. רפוי לגמרי ועדיין זקוף.
הישיבה היא כמו מושלמת...מה זה שתומך בי ככה בצורה כל כך נוחה וקלה? כאילו כל הגוף שלי על עצמותיו ושריריו
הורכב מחדש בצורה האופטימלית.
סיימתי את הסיגריה והלכתי לכיוון הג'רמן בייקרי. חברים פוגשים אותי בדרך וכל אחד נדהם כי אני נראה אחרת...
משהו בי זקוף יותר... גבוה יותר... נוכח יותר...
כל הגוף שלי נפתח. נפתח והרגיש מושלם. כמו לחוות הארה רק זו של הגוף.
כך בדיוק זה אמור להיות!
המשכתי להסתובב עם תחושת הבליס הזו. לא מאמין שזה ככה. לא מאמין שכזה קל. כזה פשוט. כזה מדהיםםם
לא מאמין שזה ישאר...
ככה מתחיל הספק לחלחל את תוך המציאות ולזרוע את זרעיו.
5 שעות החזיק הבליס. ואז קרס ברגע.
כמו ברגע שאפשרתי לזרע הספק למצוא אדמה בתוכי – הוא פרץ וגדל פרא.
ברגע ננעל לי כל הגוף. התכווץ הרבה יותר מקודם. הכל תפוס חזק חזק...
כבר ידעתי. לקבל. לנשום. להרפות. לתת לגל לעבור.
אכן אחרי יומיים הוא עבר והגוף נרפה שוב. הוא לא חזר למצב המושלם של אחרי הטיפול ועדיין, 80 אחוז מכאבי הגב שלי ירדו.
שיפור משמעותי מול מצבי לפני כן.
הבנתי איזו מתנה קיבלתי. כמו לראות את הפוטנציאל. לראות את האור. לראות כמה טוב ונכון זה יכול להיות.
אבל לא בעזרת קסם...גם הקסם צריך רגליים. גם הגב צריך שרירים וזוקפים ותומכים.
בלי שאסכים להיות יותר אדמה ופחות אויר, להתחבר ולהיות נוכח בגופי ולעשות איתו עבודה נוכחת וכנה – זה לא ילך.
הגוף שלי רוצה אותי כאן. רוצה את העבודה עליו כאן. במימד הכי ארצי שיש. את המימד הזה הוא משמש ובמימד הזה
הוא מתרפה.
במימד הההוא – קיבלתי את מתנת ההבנה.
אני רוצה להזדקף!
*
בהמשך הבנתי איך עבודת קרניו סקראל איכותית יכולה אכן להחזיר לגוף את הזיכרון של מצבו הקדום.
אבל את קאי... לא פגשתי שוב.
עכשיו תורי לעבוד.
הדסיה שחם - קרניו סקראל לתינוקות
RSS Feed
